לפני כחודש מלאו 65 שנה לדרכו האחרונה של יאנוש קורצ'אק, שיצא בראש 192 תלמידיו ועוד 8 מבוגרים עובדי המוסד החינוכי שבראשו עמד, אל מותם במחנה ההשמדה.
כשאני חושב על מחנך גדול – הרי יאנוש קורצ'אק (הנריק גולדשמיט) הוא הדוגמה, הוא המופת.
אל בית היתומים שלו הגיעו ילדים מעולם עני וקשוח, שהביאו עמם הרבה חרדות, פחדים וחשדנות. הוא לא היפנה אותם למורי עזר, למורות טיפוליות, לפסיכולוגים או לחינוך מיוחד, אלא לקח על עצמו את המשימה להחזיר להם את אשר נגזל מהם באמצעות מה שכינה:
"אהבה פדגוגית"."אהבה פדגוגית" מושגת לפי קורצ'אק כאשר המבוגר מכובד בעיני הילדים, כאשר רמתו הרוחנית גבוהה, כאשר הוא מהווה עבורם דגם לחיקוי ונותן דוגמה אישית לכל מה שהוא מבקש מהם, כאשר הוא נמנע מלהשתמש בסמכות כפייתית, מתיחס בכבוד לילדים, מחנכם לעצמאות, מבטיח להם שמחת חיים בצד משענת והנאה בתחום האינטלקטואלי.
ועתה צא ולמד – כמה מורים כאלה היו לנו בימי חיינו? כמה מורים (אם בכלל) אנו זוכרים, אשר השפיעו על חיינו השפעה מכוננת?

שלב א' – רישום

רשום את זמני כל הפעולות שלך בשבוע עבודה של חמישה ימים לפי תחומים (פרויקטים – 8 שעות, ישיבות  – 5 שעות, מעקב לקוחות – 3 שעות וכו'…)

סכם את מספר השעות הכולל של כל הפעולות שאתה עושה בשבוע וחלק אותם לחמישה ימים.

כעת, בחן כמה שעות אתה רוצה לעבוד ביום?

האם התוצאה מתאימה? אם לא בחר על מה לוותר כדי להגיע למספר השעות הרצוי לך?

שלב ב' – תוספות

האם יש פעולות נוספות שלא קיימות ברשימה והיית רוצה להקדיש להם זמן? אם כן הוסף אותם לרשימה וחשב שוב את מספר השעות הכולל. בכל מקרה הוסף למשימות זמן פנאי עסקי – חשיבה יוצרת שעתיים בשבוע וזמן תכנון שעה  בשבוע.
 
האם אתה מרוצה מהתוצאה? אם לא בחר על מה לוותר כדי להגיע למספר השעות הרצוי?.

שלב ג' – פרוט

בהמשך לספרו הראשון ששת כובעי החשיבה , פרסם דה בונו את מודל העשייה.
בספרו משנת 1997,הנקרא: ששת נעלי הפעולה.
    
באימון אישי אנו נדרשים לחשיבה מתוות דרך,לגילוי משאבים פנימיים להשגת מטרותינו.
חשיבות רבה הנני מייחס לתחום העשייה.
חשיבה יצירתית ועשירה לא מספיקה על מנת ליצור שינוי,אלא עשייה והתקדמות
 "בשטח",תוך ניסוי וטעיה. תוך התכוננות למטרות והיעדים שלנו.
שיטת ששת כובעי החשיבה משנה את הדרך שבה החשיבה מתרחשת, בישיבות ובמקומות אחרים: במקום הטיעונים הרגילים לכאן או לכאן היא מאפשרת לאנשים לנהל דיונים מועילים.
 

"ללא אידיאל שלאורו האדם שואף ללכת,
                הוא לעולם לא יראה את השמים". (דב דרום)