כל אחד מאתנו הוא איש-צוות, במודע ושלא במודע.
חיי משפחה הם חוויה צוותית. חיי כתה בביה"ס הם עבודת צוות, מחלקה בצבא היא עבודת צוות. צוותים שונים במקומות העבודה: סגל מורים של ביה"ס, סגל רופאי בית החולים, צוות חדר-ניתוח, הנהלה של ארגון, צוות פרויקט היי-טק , קבוצת כדור-סל וכמובן, צוות מכירות של מפעל.

מטרות רבות למערכת החינוך שלנו, אשר עברו שיכתוב במשך השנים. בשנת 2000 עבר חוק החינוך הממלכתי התשי"ג-1953 שינוי,  באשר למטרות החינוך הממלכתי וקבע 11 מטרות המפורטות בחוק – החל מחינוך אדם להיות אוהב עמו וארצו ונאמן למדינתו, דרך הנחלת עקרונות מגילת העצמאות, הקניית השגים בתחומי דעת ומדע שונים, ביצירה האנושית לסוגיה ולדורותיה, שאיפה להענקת שיויון הזדמנויות, לימוד תולדות ישראל, מדינת ישראל, תורת ישראל, מורשת ישראל, הכרת השפה, התרבות והמורשת של האוכלוסיה הערבית ושאר מיעוטים במדינה וכמובן – טיפוח מעורבות בחיי החברה הישראלית, פיתוח יחס של כבוד ואחריות לסביבה.
כולן מטרות ראויות וחשובות. יש המושגות בחלקן בבתיה"ס שלנו, יש המושגות במלואן ויש כאלה אשר רק כתובות על הנייר.
                                                           

מי מאיתנו לא נודד במחשבותיו במהלך היום? למי מאיתנו לא קורה ש"נתקעת" לו מחשבה טורדנית במהלך היום והוא לא מצליח להיפטר ממנה.

היום, אנו כבר יודעים שניתן לשלוט במחשבותינו ולנתב אותן למישורים חיוביים, שיעזרו לצמיחתנו בכל מישורי החיים.

מחשבות משפיעות על הקורה בתוכנו ומחוצה לנו. האדם, הוא בעצם יציר מחשבותיו, מעשיו הם התוצאה לחיוב או לשלילה, של אותן מחשבות.

מה שאנשים קוראים "מזל" אינו אלא תוצאה מתמשכת של תהליך חשיבה נכון וממוקד בהצלחה.
יש לנו את כל הפתרונות לכל ההתמודדויות שלנו בחיים, אלא שאנו לא תמיד יודעים איך לשלב את כוחה של המחשבה, על מנת ליצור לנו הזדמנויות בחיים, שבעזרתן נוכל לצמוח ולגדול.

יש באפשרותנו ללמוד ל"מגנט" מחשבות חיוביות על מנת ליצור תוצאות. למשל, ההווה שלנו היום, הוא בעצם תוצאה של "מיגנוט" המחשבות שהיו לנו בעבר, לטוב או לרע.

את הנסיבות בחיים שאיתן אנו מתמודדים אנו בעצם "ממגנטים" אלינו. נסיבות לא עושות את האדם הן מגלות אותו בפני עצמו – אלה הם השיעורים שלנו בחיים. אנחנו הכוח היוצר של חיינו.

 
                                                                         
העולם בו אנו חיים – עולם טכנוקרטי, עולם התוצאות המהירות ,  עולם של נהנתנות, של אובדן משמעות החיים, של תרבות אמנותית המתבססת על פופוליזם וסיפור מיידי – איבדנו במהלך הזמן את הקשר עם "האני". אנו מחפשים את הכיבוש הבא בלי מודעות עצמית, רק למען הכיבוש.
"אולי יש משהו טוב יותר"…    
האם אנו רואים ברכה בגישה זו? האם הזוגיות בעולמנו טובה יותר? מספקת יותר? האם המשפחתיות חמה ותומכת יותר?
כל מי שחשוב לו למצוא מענה לשאלות כאלו ודומותיהן, אני מציע  בחום, לקרוא את הכתוב להלן.