מטרות רבות למערכת החינוך שלנו, אשר עברו שיכתוב במשך השנים. בשנת 2000 עבר חוק החינוך הממלכתי התשי"ג-1953 שינוי,  באשר למטרות החינוך הממלכתי וקבע 11 מטרות המפורטות בחוק – החל מחינוך אדם להיות אוהב עמו וארצו ונאמן למדינתו, דרך הנחלת עקרונות מגילת העצמאות, הקניית השגים בתחומי דעת ומדע שונים, ביצירה האנושית לסוגיה ולדורותיה, שאיפה להענקת שיויון הזדמנויות, לימוד תולדות ישראל, מדינת ישראל, תורת ישראל, מורשת ישראל, הכרת השפה, התרבות והמורשת של האוכלוסיה הערבית ושאר מיעוטים במדינה וכמובן – טיפוח מעורבות בחיי החברה הישראלית, פיתוח יחס של כבוד ואחריות לסביבה.
כולן מטרות ראויות וחשובות. יש המושגות בחלקן בבתיה"ס שלנו, יש המושגות במלואן ויש כאלה אשר רק כתובות על הנייר.
                                                           

דה-בונו, מדען שוויצרי, היה הראשון שטען כי בצורה שיטתית אפשר לפתור בעיות בדרכים יצירתיות ואפקטיביות.

מהי יצירתיות
השאיפה לראות כמה פתרונות לאותה בעיה.
שילוב עדין בין דמיון לבין מציאות.
יצירת דברים חדשים מקיימים.
המצאת דברים חדשים לגמרי.

חשיבה יצירתית
היכולת לארגן מידע לדפוסים או תבניות ישנות או חדשות, תוך יציאה מתוך הדפוסים הקיימים במטרה להסתכל על דברים בדרך שונה, אחרת.

דה בונו מבחין בין שני סוגי חשיבה:
חשיבת רקע– חשיבה אוטומטית, תגובה על.., אותה אנו מבצעים כל הזמן, בעשייה שגרתית ומונוטונית אנו משתמשים בחשיבת הרקע
חשיבה מכוונת –פעילה, קשורה למיפוי, בדיקת נושא, שרטוט מפה מנטאלית הכוללת את המסלולים השונים בהם ניתן לצעוד, במטרה לבחור את המסלול הרצוי