"חוק המאמץ המיזערי"

מאמץ מזערי

בלחיצת יד

ספר בשפת הגוף:

ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף עסקית,
מגיש לכם במתנה את המדריך:  "סודות שפת הגוף"
למעלה מ – 50,000 איש כבר הורידו וקראו את המדריך הזה!

הכנס הקרוב: סודות שפת הגוף

לימודי שפת הגוף שלב א'!

מתקיים במכון מופת, צפון תל אביב.
3 שעות מרתקות שהן מבחינת צוהר לעולם המטורף של שפת הגוף.

קורס אינטרנטי בשפת הגוף - אמיר הלמר

הקורס האינטרנטי בשפת הגוף

איך לקרוא אנשים, להבין ולהשפיע!

בהנחיית:
ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף, תלמידו של פרופ' פול אקמן
זהו הקורס המקורי! הראשון והמקיף ביותר בישראל!

מאמץ מזערי

"חוק המאמץ המיזערי"

 
 
חוק זה מבוסס על העובדה שתבונת הטבע מתפקדת בקלות נטולת מאמץ ופטורה מכל דאגה. העיקרון המבוסס על  אי ההתנגדות. הרמוניה ואהבה. חוק זה אנו לומדים מן הטבע, ובאמצעותו אנו מגשימים את כוונותינו בקלות.
  
הרב מיכאל לייטמן  "חוכמת הקבלה" – "אין צורך לשנות שום דבר בגשמיות, חוץ מלהכניס בה את התוצאה הרוחנית, שהיינו רוצים להשיג על-ידה. הפעולה הזאת פשוטה מאוד, ורק נדמה לנו שצריך לסובב בשבילה את כל העולם. לא מן הסתם נכתב: "עולם כמנהגו נוהג".
מה שצריך להוסיף לא דורש מהעולם שום מאמץ, לא בכסף לא במשאבים ולא בפיתוח מערכות, אלא מאמצים קלים מאוד".
 
כפי שהטבע פועל מתוך העיקרון הזה, לדוגמא: העשב שאינו מתאמץ לגדול, הוא פשוט גדל. הדגים שאינם מנסים לשחות, הם פשוט שוחים ופרחים אינם מנסים לפרוח הם פורחים. גם כדור הארץ אינו מנסה לסוב על צירו, מטבעו הוא סובב במהירות מסחררת ודוהר בחלל.
 
 כפי שבאומנויות הלחימה היפניות, כאשר אתה מותקף ויודע לנצל את מתקפת היריב לטובתך, מבלי להפעיל כוח נגדי, אתה משתמש בכוח שהפעיל היריב בכדי להכריע אותו. אתה פועל על פי טובתך הנעלה ביותר.
 
דיפאק צופרה: "אם אתם מבקשים כסף, רק למען הרווח האישי, אתם קוטעים את זרם האנרגיה אל עצמכם ומפריעים לביטויה של תבונת הטבע. אבל,כשאהבה היא המניעה את פעולותיכם, האנרגיה שלכם, מצטברת ומוכפלת – ואת עודפי האנרגיה שאתם צוברים ומתענגים עליהם,תוכלו לתעל ליצור את  כל אשר תרצו לרבות עושר בלא גבול.
 
אתם יכולים לראות בגופכם מכשיר לשליטה באנרגיה: הוא יכול לחולל אנרגיה, לאחסנה ולהוציאה. אם תדעו איך לחולל אנרגיה, לאחסנה ולהוציאה ביעילות, תוכלו ליצור כל כמות של הון שתעלה בדעתכם.
 
כשאתם מבקשים כוח ושליטה באחרים, או מבקשים את הערכת הזולת, אתם מכלים אנרגיה לריק. כשהאנרגיה הזו מתפנה, ניתן לתעל אותה מחדש ולנצלה ליצור כל שתרצו. כאשר נקודת ההתייחסות הפנימית שלכם הינה רוחכם, כאשר אתם חסינים בפני ביקורת ואינכם חוששים מפני אתגרים, אז תוכלו לרתום את כוח האהבה, ולהשתמש באנרגיה באופן יצירתי להתנסות השפע וההתפתחות".
 
                          
לסיכום : יש דרך נכונה לעשות כל דבר בכל תחום בחיים.
             הדרך הנכונה, שונה בין אחד לשני.
             הדומה, היא הכוונה שבעשייה – אשר מגיעה מתוך ליבת האדם.
אהבתם את המאמר,
רוצים להמשיך להתפתח,
ריכשו עוד היום את מארז ספרי המגלור להצלחה:
https://bodylanguage.ravpage.co.il/migdalor

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

התפתחות אישית

להיות הורה

לכל תקופה בהיסטוריה היה דימוי שונה של דמות ההורה, שהתאים לתקופה, על-פי הערכים
שנחשבו לחשובים, על-פי אופי חינוך ועל-פי המבנים והתהליכים החברתיים שהתרחשו בחברה
זו.
במאמרי אתייחס לדמות ההורה בימינו, בחברתנו ובארצנו.

הגעתי לכתוב דברים אלו, מתוך המצוקה אותה מעלים בפני מתאמנים, המוצאים עצמם לא אחת,
מבולבלים, נוכח סמכותם ההולכת ונשחקת. קשה להורה להתנהל במציאות משפחתית שונה מזו
שחלם עליה, או שונה מזו שהיה רגיל לה בביתו ובמשפחת הוריו.

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

יום הזיכרון ויום העצמאות

יום הזיכרון ויום העצמאות – שני ימים טעונים מאד, קשורים זה בזה, מחוברים מאד לחיינו, עומדים תמיד לפתחו של סדר היום הישראלי והיהודי, בהציגם את ההתמודדות התמידית שלנו, על הזהות היהודית המודרנית ועל משמעות הקיום היהודי והאזרחות הישראלית.

במשך השנים התנהל ויכוח על התאריכים שבהם יש לקבוע את יום הזיכרון (שבתחילה נקבע רק לזכר חללי מלחמת השחרור) ואת יום העצמאות. הויכוח ניטש הן לגבי התאריך והן לגבי התכנים.
התפיסה הבסיסית הייתה, שיש לשלב את האזכרה לנופלים ביום קיים – יום המציין גבורה לאומית (כמו ל"ג בעומר או י"א באדר) ולא ליצור מועד חדש בלוח השנה הלאומי.
בפברואר 1951 התקבלה החלטה, ע"י המועצה הציבורית להנצחת החייל כי: "יום הזיכרון הקבוע לגיבורי מלחמת קוממיות ישראל, יהיה תמיד יום לפני יום העצמאות".
          

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

האיכר והאופה – סיפור על קבלה ונתינה

אופה אחד בכפר קטן נהג לקנות משכנו האיכר את החמאה שהיה זקוק לה לאפיה.

ביום מן הימים התחיל לחשוד האופה  שגושי החמאה האמורים לשקול קילו אחד, לא ממש שוקלים קילו שלם, אלא פחות.
התחיל האופה לנהל מעקב: מדי יום שקל את גוש החמאה ורשם את התוצאה, ואכן, הסתבר לו כי תמיד שקל הגוש פחות מקילו אחד.

רגז האופה מאד על ששכנו גונב אותו, והחליט לתבוע אותו לדין.
בשעת המשפט שאל השופט את האיכר:
אני מניח שיש לך משקל שעליו אתה שוקל את החמאה, הלא כן?
לא, כבודו, אין לי משקל, ענה האיכר

כיצד אם כן אתה יודע את משקל החמאה שאתה מוכר לשכנך האופה?
אני יכול להסביר בקלות, אדוני השופט, ענה האיכר:
יש לי מין מאזני משקולת כאלה. בצד אחד שמים משקולת במשקל ידוע, ובצד השני אני שם חמאה שתאזן את זה.
במקרה של האופה, אני תמיד משתמש כמשקולת בכיכר לחם של קילו אחד שאני קונה ממנו באותו יום, ושם לו חמאה כמשקל בדיוק הלחם….

ככה זה גם בחיים:

לקריאת המאמר