חנוכה

בלחיצת יד

ספר בשפת הגוף:

ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף עסקית,
מגיש לכם במתנה את המדריך:  "סודות שפת הגוף"
למעלה מ – 50,000 איש כבר הורידו וקראו את המדריך הזה!

הכנס הקרוב: סודות שפת הגוף

לימודי שפת הגוף שלב א'!

מתקיים במכון מופת, צפון תל אביב.
3 שעות מרתקות שהן מבחינת צוהר לעולם המטורף של שפת הגוף.

קורס אינטרנטי בשפת הגוף - אמיר הלמר

הקורס האינטרנטי בשפת הגוף

איך לקרוא אנשים, להבין ולהשפיע!

בהנחיית:
ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף, תלמידו של פרופ' פול אקמן
זהו הקורס המקורי! הראשון והמקיף ביותר בישראל!

חנוכה
מהו חג החנוכה בשבילי?
 
* ראשיתו של חג החנוכה בניצחון החשמונאים על היוונים – דהיינו: חג לאומי של נצחון צבאי.
* עפ"י ספרי המכבים, שהם המקור ההיסטורי שלנו לחג החנוכה, הרי שחנוכת המזבח הוא הארוע המרכזי.
* תפיסת חז"ל מדגישה את המשמעות הרוחנית והדתית של חנוכה ואת הדלקת הנרות על רקע נס פך השמן.
ואכן, מאז תקופת חז"ל ועד ימינו – הטקס המרכזי בחג החנוכה הוא הדלקת נרות בחנוכיה והודייה על הנס, כפי שמתבטא בברכת הדלקת הנרות.
ימי החנוכה – מה המסר שלהם עבורנו?
הניצחון הצבאי – נצחון המעטים מול הרבים.
נס פך השמן – השמן המועט דלק 8 ימים.
ארועים שהם נגד חוקי הטבע, ואף על פי כן התקיימו!
עפ"י חכמת הקבלה, בתוך כל אחד מאתנו קיימים "יוונים" ו"מכבים", הנלחמים זה בזה.
ה"יוונים" הם רצונותינו המקבעים בנו את המחשבה שהמציאות שאנו חווים ביום-יום, היא המציאות היחידה הקיימת. גישה פשטנית האומרת: "זה מה יש".
ה"מכבים" לעומתם, הם רצונות עמוקים יותר, המאיצים בנו לחוש את סוד החיים, את משמעות קיומו של האדם.
דהיינו: המאבק בין היוונים למכבים, הוא המאבק המתחולל בטבעו של האדם, בין טבעו השכלתני לבין הרצונות הרוחניים השואפים להתעלות.
חג החנוכה מסמל את נצחון הפנימיות על החיצוניות, את נצחון העיקר על הטפל- נצחון שנושא עמו חיים בעלי תוכן ומשמעות.

  

"ומתוק האור לעיניים" (קוהלת יא,ז)
אין עוד חג אשר כה רבים השירים ששרים לכבודו, שירים המספרים את החג – מהותו: גבורת המכבים, נצחון המעטים את הרבים, הנסים; ומנהגיו: מאכלים, משחקים, מעות חנוכה ונרות חנוכה.
את הכל עוטפת הילה של אור: "…האירו! הדליקו!" "אור עולה בבוקר…אור בצהרים…אור יורד בערב…" "…הלאה שחור סורה מפני האור…"   "…אור חביב מסביב…"   "…חנוכיה שלי – אורך נא העלי…"   "…סורה מפני האור…"   "…אור חביב מסביב…" "…נרות קטנים גאים הבוערים בלילות סוערים…" "…אור לנו דרור לנו…"
מלחמת המכבים כולה מסומלת במטפורה של מלחמת האור בחושך.
המצווה המרכזית של חג החנוכה היא מצוות הדלקת הנרות.
אור הנר קבל מימד רוחני סמלי, הבא לידי ביטוי באיסור להשתמש באור הנרות לצרכים קונקרטיים, אלא לראותם בלבד. דהיינו: להותירם כסמל וכזכר לנס.
ואת/ה –
מה מסמל האור עבורך?
מי מביא אור לחייך?
מה מביא אור לחייך?
כיצד תביא אתה וכיצד תביאי את אור לחייכם?
              "יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך"     (קוהלת ב,יז)

       

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

התפתחות אישית

החינוך לאן ?

בימים אלו, כאשר החינוך וההוראה אינם יורדים מסדר היום הציבורי ומתוך שאני מכיר היטב תחום זה,מהיותי בן של מורה ואח של מורה ויודע מה רצינית, תובענית וחשובה עבודתן בעיניהן וכמה עמל,אהבה ותעצומות נפש הן משקיעות בה וגם משפחותיהן סביבן.
                                     
וכמחווה למורים – ויש רבים רבים כאלה – אשר רואים ביאנוש קורצ'אק דמות מופת ראויה להערצה ומודל לחיקוי ואשר הולכים בעקבותיו,
הריני מביא מדבריו, מביא דברים בשם אומרם – המדברים בעד עצמם:
 

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

המורה/המחנך הראוי

לפני כחודש מלאו 65 שנה לדרכו האחרונה של יאנוש קורצ'אק, שיצא בראש 192 תלמידיו ועוד 8 מבוגרים עובדי המוסד החינוכי שבראשו עמד, אל מותם במחנה ההשמדה.
כשאני חושב על מחנך גדול – הרי יאנוש קורצ'אק (הנריק גולדשמיט) הוא הדוגמה, הוא המופת.
אל בית היתומים שלו הגיעו ילדים מעולם עני וקשוח, שהביאו עמם הרבה חרדות, פחדים וחשדנות. הוא לא היפנה אותם למורי עזר, למורות טיפוליות, לפסיכולוגים או לחינוך מיוחד, אלא לקח על עצמו את המשימה להחזיר להם את אשר נגזל מהם באמצעות מה שכינה:
"אהבה פדגוגית"."אהבה פדגוגית" מושגת לפי קורצ'אק כאשר המבוגר מכובד בעיני הילדים, כאשר רמתו הרוחנית גבוהה, כאשר הוא מהווה עבורם דגם לחיקוי ונותן דוגמה אישית לכל מה שהוא מבקש מהם, כאשר הוא נמנע מלהשתמש בסמכות כפייתית, מתיחס בכבוד לילדים, מחנכם לעצמאות, מבטיח להם שמחת חיים בצד משענת והנאה בתחום האינטלקטואלי.
ועתה צא ולמד – כמה מורים כאלה היו לנו בימי חיינו? כמה מורים (אם בכלל) אנו זוכרים, אשר השפיעו על חיינו השפעה מכוננת?

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

להיות הורה

לכל תקופה בהיסטוריה היה דימוי שונה של דמות ההורה, שהתאים לתקופה, על-פי הערכים
שנחשבו לחשובים, על-פי אופי חינוך ועל-פי המבנים והתהליכים החברתיים שהתרחשו בחברה
זו.
במאמרי אתייחס לדמות ההורה בימינו, בחברתנו ובארצנו.

הגעתי לכתוב דברים אלו, מתוך המצוקה אותה מעלים בפני מתאמנים, המוצאים עצמם לא אחת,
מבולבלים, נוכח סמכותם ההולכת ונשחקת. קשה להורה להתנהל במציאות משפחתית שונה מזו
שחלם עליה, או שונה מזו שהיה רגיל לה בביתו ובמשפחת הוריו.

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

"אני אוהב אותך!!!"

במקום לכעוס ולצעוק,
במקום לעצבן ולהתעצבן,

בוא ופשוט תגיד "אני אוהב אותך".

במקום לנסות להיות צודק,
ולהוכיח שאתה שולט,

בוא ופשוט תגיד "אני אוהב אותך".

במקום להגיד לזולת אתה רע,
במקום להגיד לזולת אתה רשע,

בוא ופשוט תגיד "אני אוהב אותך".

במקום להגיד לבן זוגך אתה הבעיה,
במקום להגיד לבן זוגך נמאסת,

לקריאת המאמר