יום הזיכרון ויום העצמאות – שני ימים טעונים מאד, קשורים זה בזה, מחוברים מאד לחיינו, עומדים תמיד לפתחו של סדר היום הישראלי והיהודי, בהציגם את ההתמודדות התמידית שלנו, על הזהות היהודית המודרנית ועל משמעות הקיום היהודי והאזרחות הישראלית.

במשך השנים התנהל ויכוח על התאריכים שבהם יש לקבוע את יום הזיכרון (שבתחילה נקבע רק לזכר חללי מלחמת השחרור) ואת יום העצמאות. הויכוח ניטש הן לגבי התאריך והן לגבי התכנים.
התפיסה הבסיסית הייתה, שיש לשלב את האזכרה לנופלים ביום קיים – יום המציין גבורה לאומית (כמו ל"ג בעומר או י"א באדר) ולא ליצור מועד חדש בלוח השנה הלאומי.
בפברואר 1951 התקבלה החלטה, ע"י המועצה הציבורית להנצחת החייל כי: "יום הזיכרון הקבוע לגיבורי מלחמת קוממיות ישראל, יהיה תמיד יום לפני יום העצמאות".
          

מאז ומתמיד התייחסנו אל מכתבי אהבה כאל אמצעי קשר בין אוהבים.
כיום, כאשר אמצעי הקשר המודרניים שולטים בחיינו – S.M.S, E-MAIL, מסנג'ר, בלוג, טלפון נייד וטלפון קווי – הם תפסו את מקום המכתבים החברתיים בכלל ומכתבי האהבה בפרט.
                    
 באופיים הם מאפשרים כתיבה קצרה, תמציתית ומקוטעת (איזה קטע…),  כך שנראה כי עבר זמנם של השתפכויות של רגשות, של תאורים ליריים,  של דימויים (עינייך – יונים… כמגדל שן צוארך…) וכיו"ב.

מהי מחשבה?
   
"רעיון, מה שהשכל מייצר או ממציא" (הגדרה מילונית).
מקורה של המחשבה הוא בשכל, במוח שלנו.
 
      "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך.
      ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות".  ר' נחמן מברסלב.
    
כל דבר מוחשי/גשמי בעולמנו התחיל כמחשבה, כזרע רעיוני. ללא המחשבות היינו מכונות אוטומטיות, רובוטים המבצעים רצף של פעולות ותגובות. המחשבה היא שהופכת אותנו לאנושיים .
אנחנו יכולים לחדול מעשיה אבל מחשבותינו אינן מתות לעולם. המחשבה יכולה להיות עבורנו כלא או הפתח אל החופש שלנו.
המוח שלנו דומה מאוד למחשב. הוא מכיל תאים וזכרונות מוגדרים. לכל תא במוח מילה שהוא אחראי לה או מתוכנת אליה.
כל תא וכל מילה הם בעלי תדר מסוים. מכאן שהמוח שלנו הוא כעין תחנת ממסר המשדרת וקולטת גלים ותדרים.
                               
החשיבה החיובית והדיבור החיובי.
כל דבר בעולמנו מורכב מאנרגיה. אנרגיה היא תדר. אנחנו מוקפים בתדרים אשר יש היוצאים החוצה בצורת מחשבות ודיבורים, ויש הנקלטים פנימה. למחשבות ומילים חיוביות – תדר חיובי. למחשבות ומילים שליליות – תדר שלילי
אם נפיץ סביבנו תדר חיובי, בצורת מחשבה או מילים, יתחבר תדר זה לתדר דומה לו בסביבה שלנו, לפי העקרון "דומה מושך דומה", וכך נמצא את עצמנו יותר ויותר בסביבה חיובית, מוקפים באנשים בעלי מחשבה ודיבור בעלי תדר דומה.
אופן המחשבה או הדיבור שלנו אודות נושא מסויים יגרום לנושא/אובייקט זה להתקרב אלינו.
ביקום הגדול והנפלא שבו אנו חיים יש הכל. כל השלם וחלקיו. כל הגדרה והיפוכה.
אם נחשוב ונבקש שפע – השפע ייכנס לחיינו. מחשבה על מחסור – תביא עמה תדר של מחסור ועימו מחסור בפועל.
 

מגן דוד הוא הקסגרמה,כוכב בעל שישה קודקודים, שבו שני משולשים שווי צלעות מונחים זה על זה, העליון חודו כלפי מעלה, והתחתון חודו כלפי מטה, ויוצרים מבנה של שישה משולשים שווי צלעות המחוברים לצלעות משושה. מגן הדוד הינו אחת מהצורות השימושיות בהיכרות ראשונה של תלמידים בבית הספר היסודי ובתיכון עם כללי הטריגונומטריה, ומאפשר בקלות להדגים אלמנטים כגון דמיון משולשים, חפיפת משולשים, יחסים בין זוויות וצלעות. במרחב אוקלידי ניתן להגדיר מגן דוד כללי כך, שני משולשים חופפים, המקיימים את התנאים הבאים:
אף אחד מהם אינו מכיל קודקוד של האחר. השטח החופף ביניהם בצורת משושה .

צורת מגן דוד מופיעה בתרבויות המזרח הרחוק לפני אלפי שנים. היא אופיינית גם לתרבות המוסלמית הממלוכית. הסמל הופיע לראשונה בהקשר יהודי כבר בתקופת הברזל, במאה השביעית לפני הספירה בחותם יהודי שנמצא בצידון. כמו כן הוא הופיע במספר בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל בתקופת הבית השני ואחריה, אך נראה שללא כל משמעות מיוחדת שכן הוא הופיע לצד חותם שלמה (כוכב מחומש) וצלב קרס.

השם "מגן-דוד" מוזכר לראשונה במקורותינו בתלמוד הבבלי כשם של ברכה "ברוך אתה ה' מגן דוד" (פסחים קי"ז, ע"ב).

הזיהוי של מגן דוד עם היהדות החל בימי הביניים. בשנת 1354 העניק הקיסר קארל הרביעי ליהודי פראג את הזכות להרים דגל. היהודים בחרו בסמל של מגן דוד.
מהמאה ה-19 נפוץ הסמל מגן דוד גם בחותמות של יהודים ועל פרוכות של ארונות קודש.

מגן דוד בקבלה

העדות הקדומה ביותר לסמל בספרות היהודית מופיעה בספרו של החכם הקראי יהודה בן אליהו הדסי במאה ה-12 בספרו אשכול הכופר. בפרק רמ"ב הוא מוקיע את מעשי האנשים בעם שהפכו את סמל מגן הדוד לפולחן: "ומלאכים שבעה לפני המזוזה נכתבים, מיכאל וגבריאל …וכו' ה' ישמרך וסימן זה הנקרא מגן דוד כתוב בכל מלאך ובסוף המזוזה…". אם כן, באותה תקופה היה זה סמל מיסטי על קמיעות. על רבים היה מקובל שזהו האזכור הראשון של המושג "מגן דוד", אך חוקר הקבלה גרשם שלום קבע כי קדם לו פירוש לספר המאגי "האלף-בית של המלאך מטטרון", שנתחבר בתקופת הגאונים.