יום הזיכרון ויום העצמאות
יום הזיכרון ויום העצמאות – שני ימים טעונים מאד, קשורים זה בזה, מחוברים מאד לחיינו, עומדים תמיד לפתחו של סדר היום הישראלי והיהודי, בהציגם את ההתמודדות התמידית שלנו, על הזהות היהודית המודרנית ועל משמעות הקיום היהודי והאזרחות הישראלית.
במשך השנים התנהל ויכוח על התאריכים שבהם יש לקבוע את יום הזיכרון (שבתחילה נקבע רק לזכר חללי מלחמת השחרור) ואת יום העצמאות. הויכוח ניטש הן לגבי התאריך והן לגבי התכנים.
התפיסה הבסיסית הייתה, שיש לשלב את האזכרה לנופלים ביום קיים – יום המציין גבורה לאומית (כמו ל"ג בעומר או י"א באדר) ולא ליצור מועד חדש בלוח השנה הלאומי.
בפברואר 1951 התקבלה החלטה, ע"י המועצה הציבורית להנצחת החייל כי: "יום הזיכרון הקבוע לגיבורי מלחמת קוממיות ישראל, יהיה תמיד יום לפני יום העצמאות".
ישראל גלילי שהיה ראש המטה הארצי של ארגון "ההגנה", ממנהיגי תנועת העבודה, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל היטיב לבטא את הקשר באומרו:
"אין לך דבר טבעי יותר מזה שיום הזיכרון יהיה משובץ בשיא, במועד המסמן את המהפכה הגדולה בחיינו כאומה – את ההישג, הקציר, את אשר למענו נתנו הם את החיים, למען כינונה של ישראל עצמאית".
הקשר בין יום הזיכרון ליום העצמאות הוצג, אפוא, כמשהו הקשור לנצח ויש לו תוקף של מסורת.
העוצמה הרגשית של יום הזיכרון גברה עם השנים, עקב העובדה שהנפילה בקרב והשכול ממשיכים להיות חלק אינטגראלי מהקיום הישראלי. ולכן – יום הזיכרון שהחל כציון לחללי מלחמת העצמאות, נעשה ליום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל.
עם ההחלטה לקבוע את היום ה' באייר, היום שבו הכריזה ישראל על עצמאותה המדינית, כיום החג הלאומי, נקבעה העצמאות בתור הערך העליון של הסדר החברתי-מוסרי, שאותו מגלמת המדינה.
ובמלוא הצניעות, אני מבקש לעבור לרגע מהערך עצמאות מדינית לערך עצמאות אישית.
ביום זה, בין שאר המחשבות, ההרהורים, הזיכרונות, אני מציע לכל אחד להרכיב את "משקפי העצמאות" האישיים שלו ולחשוב לעצמו:
· מהי עצמאות עבורי?
· מה אני עושה כדי להטמיע את ערך העצמאות בחיי? בחיי הקרובים לי?
· כיצד בא ערך זה לידי ביטוי בחיי?
· בבואי לקיים ערך זה, איזה דילמות מעורר הדבר ביחס לערכים אחרים שאני דוגל בהם?
· היכן אמקם, אפוא, את הערך עצמאות בקונפליקט כזה בין ערכים?
· מה אני מוכן להקריב למען ערך זה?
לחשוב ולהסיק מסקנות…
