צו החדשנות וצו המהירות בעולם העבודה של ימינו
תחילת המאה ה-21, הסביבה בה אנו חיים ומתפקדים, היא דינאמית מאד ומתחוללים בה שינויים תכופים, המציבים אתגרים של מציאות חדשה ושינוי רדיקלי במבנה הארגונים הקיימים, המחייבים אימוץ שני הצווים: צו החדשנות וצו המהירות.
צו החדשנות – שום חלק קיים בשוק אינו בטוח כיום. שום אורך חיים של מוצר איננו ללא סוף. כך במחשבים, בהלבשה, בפוליסות ביטוח, בטיפול רפואי, בחבילות תיור בתוכנות שונות ועוד.
התחרות משנה פני חברות, קורעת נתחים שלמים של עסקים מבוססים ומקפיצה עסקים חדשים, כשהיא משתמשת בנשק החדשנות. חברות עיסקיות מצטמקות ומתות, אלא אם כן, הן מסוגלות ליצור זרם בלתי פוסק של מוצרים חדשים.
צו המהירות – בסביבה החדשה, העסק חייב להביא במהירות את מוצריו החדשים אל השוק –לפני שהמתחרה יקדים אותו ו/או יחקה את מוצריו.
בעידן של התחדשות מתמדת, שינויים מהירים בארגון הם חלק מן השגרה. הם אינם נובעים מגחמה חולפת, אלא כחלק מהותי ממבנה הארגון ומהמענה הנכון שהוא מחויב לתת לסביבתו העיסקית כדי לשגשג ולהצליח.
שני צווים אלו, כיצד הם משפיעים על העובד?
כל עובד מחויב להכיר במציאות זו, להבין את ביטויה במסגרת תפקידו ולדעת להערך אליה. הווה אומר, בצד שיפור מתמיד הנועד לבחון ביצועים כדי לשפרם, תבוא התחדשות מתמדת – שמטרתה ביטול ביצועים שאינם מתאימים והמצאת חדשים. פיתוח יכולות חדשות.
הצורך בחדשנות מעודד את האוטונומיה והיצירתיות של העובד. החדשנות זקוקה לניסוי וטעיה, לבקרה ובחינה ולעתים לכשלון, כדי להגיע להצלחה.
צו המהירות ורשתות התקשורת האלקטרוניות, מערערים את שרשרת הפיקוד הבירוקרטית בכך שדורשים ומאפשרים גישה מהירה של העובד לכל מנהל, כך שנוצרת בארגון תקשורת רב-ערוצית: למעלה, למטה ולצדדים.
מובן, שכל אלו דורשים למידה, למידה, למידה, בקורסים, בסדנאות, בהרצאות ועוד –
למידה כדרך חיים.
