אתחיל בנימה אישית – אני אוהב להשתמש במטפורות. זו הסיבה שהשתמשתי במטפורה של עץ, כאשר פיתחתי את גישתי "עץ החיים". 
מטפורה זו מציגה את תפיסתי – חלקי העץ השונים הם ענפי החיים. את העץ צריך לטפח ולדשן ואז הוא משתבח וניתן להנות מצמיחתו,
מלבלובו ומפירותיו. כך בדיוק יש להתייחס לחיים שלנו – להשקיע ולטפח אותם. מי שמשקיע, זוכה ונהנה.
כמו-כן, קראתי לחברה שהקמתי – מגדלור . ושוב – מגדלור כמטפורה – הבא להאיר את הדרך לכן ולכם, הבאים לקבל את שירותי החברה.

מטפורה – בעברית השאלה. כאשר אנו משתמשים במלה מסוימת כהשאלה, איננו מתכוונים למובנה המילוני הפשוט, אלא לתופעה שדומה למובן הפשוט של המלה.
המטפורה מבוססת על אנלוגיה, על קשר של דמיון בין שני משתנים. את הדמיון מגלה האדם המשתמש במטפורה. הדמיון אינו מצוין כמלת דימוי או השוואה ואינו מופיע במפורש. הוא קיים מתחת לפני השטח.
אתן דוגמאות נוספות: לבו נשרף מאהבה; עיני רנטגן; אשתי היא ממש מלאך; הוא געה בבכי; אדם לאדם זאב;  הוא נמר של ניר… ועוד ועוד.

בבתי-הספר לא מרבים לדון בנושא המטפורה. לכל היותר עושה זאת המורה לספרות, כשהיא מלמדת שירה וכך אנו מסיקים שהמטפורה הי

בחברות הללו נמצאה האידיולוגיה עקבית ביותר מבחינה הסטורית (לאורך שנים רבות). צוות הניהול נבחר בהסתמך על ההתאמה לאידיולוגיה, אשר הופצה ברחבי החברה ונוצרה סביבה תרבות ארגונית תואמת – מטרות, אסטרטגיות, טקטיקות, תכנון ארגוני.

כמו-כן נמצא, שמידת האותנטיות של האידיולוגיה והעיקביות הפנימית שהחברה משיגה עם האידיולוגיה, חשובים יותר מאשר תוכן האידיולוגיה.
(מתוך "לנצח נבנו", ג'יימס קולינס וג'רי פוראס).

התופעה של התעשרות מהירה, הולכת ומתרחבת בשנים האחרונות. תחומי ההתעשרות מגוונים – שוק הנדל"ן, שוק ההון, תחום ההיי-טייק, חברות הזנק, תחומי מסחר שונים ועוד.
אעמוד בדברי על קצה קצהו של קרחון ההתעשרות – שוק ההון, על ההשלכות של ההתעשרות המהירה במסגרת המשפחתית והחברתית ולבסוף אציע מספר המלצות.

חתך המשקיעים בשוק ההון מורכב מאנשים המצטרפים למסחר בשיטות שונות ולפרקי זמן שונים. מה מניע אנשים להיכנס לתחום שוק ההון ולהיות שותפים פעילים בו, כאשר הנתונים הם כדלקמן:

לפני כחודש מלאו 65 שנה לדרכו האחרונה של יאנוש קורצ'אק, שיצא בראש 192 תלמידיו ועוד 8 מבוגרים עובדי המוסד החינוכי שבראשו עמד, אל מותם במחנה ההשמדה.
כשאני חושב על מחנך גדול – הרי יאנוש קורצ'אק (הנריק גולדשמיט) הוא הדוגמה, הוא המופת.
אל בית היתומים שלו הגיעו ילדים מעולם עני וקשוח, שהביאו עמם הרבה חרדות, פחדים וחשדנות. הוא לא היפנה אותם למורי עזר, למורות טיפוליות, לפסיכולוגים או לחינוך מיוחד, אלא לקח על עצמו את המשימה להחזיר להם את אשר נגזל מהם באמצעות מה שכינה:
"אהבה פדגוגית"."אהבה פדגוגית" מושגת לפי קורצ'אק כאשר המבוגר מכובד בעיני הילדים, כאשר רמתו הרוחנית גבוהה, כאשר הוא מהווה עבורם דגם לחיקוי ונותן דוגמה אישית לכל מה שהוא מבקש מהם, כאשר הוא נמנע מלהשתמש בסמכות כפייתית, מתיחס בכבוד לילדים, מחנכם לעצמאות, מבטיח להם שמחת חיים בצד משענת והנאה בתחום האינטלקטואלי.
ועתה צא ולמד – כמה מורים כאלה היו לנו בימי חיינו? כמה מורים (אם בכלל) אנו זוכרים, אשר השפיעו על חיינו השפעה מכוננת?