בימים אלה, שישראל נלחמת בעזה, נעים להיווכח שלא הכול פוליטיקה – שהנה הסרט "ואלס עם באשיר" , סרטו של ארי פולמן על מלחמת לבנון הראשונה, זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר, חרף מבצע "עופרת יצוקה" וחילוקי הדעות לגביו.

נעים להיווכח שהועדה המכובדת, אשר בחרה בסרט, ראתה את הייחודי ואת החידוש שבו.

שהרי חדשנות מתווה דרך , צועדת בראש המחנה, הייתה תמיד ראויה להכרה – כך באמנות, בספרות, במדעים ועוד.

 

וכזה הוא "ואלס עם באשיר". הוא איננו עוד סרט. הוא ראש לאריות.

"מציג תפיסה טרייה ומהפכנית של אמנות הקולנוע... דוקומנטרי, יומן אישי, סרט אנימציה, סרט עלילה, בדיון, אמת, סוריאליזם, פסיכותרפיה – הכול מתערבב בסרט הזה לכדי יצירה חד פעמית, שסוף סוף תשפיע על אחרים ולא רק תושפע מהם". (אריה נווה "ידיעות אחרונות" 13.1.09)

מובן שלמשוואה זו, חשוב להכניס במקום של כבוד, את המסר האנטי מלחמתי של הסרט.

 

וכך, לשמחתנו, עמד הסרט הישראלי מעל ויכוחים וחילוקי דעות, לגבי המלחמה בעזה. עמד בזכות עצמו, בזכות איכויותיו וזכה.

ועתה – הוא בדרך לאוסקר.