הבית והמשפחה בעידן של ימינו, אינם פנויים כמו בעבר להקדיש את מלוא תשומת הלב לילדים. שני ההורים עסוקים בעבודה, אם מצורך כלכלי ואם מרדיפה אחר קריירה ופעמים רבות עובר הטיפול השוטף בילדים לידי אחרים.
ערכים של חיבה, חום ותמיכה, המזוהים בדרך כלל עם בית ומשפחה, אינם עומדים לצערנו, במרכז תכנית הלימודים והמטרות הפדגוגיות של בתיה"ס. בתיה"ס מאמינים שתפקידם המרכזי הוא הקניית דעת ומיומנויות והכנת הילד לתפקיד בחברה מתקדמת טכנולוגית.
אם כך, מה קורה כאשר הילד מגיע הביתה עם תעודה שבה מככבים ציונים נמוכים?
כיצד מגיבים ההורים?
האם יהיו מופתעים מהציונים, או שיצפו להם, שכן הם מעודכנים בלימודי ילדיהם ובחייהם בכלל?
האם יתמקדו רק בציונים הנמוכים, או שימצאו גם את הטוב בתעודה ובצד המקל, יבוא גם הגזר?
האם יתהו מה היו הערכים שטיפחו בילדיהם ומה היה עולם הרגש בו גדלו ילדיהם?
האם יביעו ביקורת נוקבת על רמת ההישגים הירודה, או יבדקו את עצמם – האם העניקו לילדיהם תמיכה, הנחייה וליווי צמוד במשך שנת הלימודים?
האם יבדקו אם האמינו בילדיהם ושידרו להם מסרים של אמונה, או שזלזלו ביכולותיהם ושידרו ציפיות נמוכות?
האם הבית בו גדלים הילדים הוא בית של תרבות במובן הרחב של המילה – סביבה ממנה יכולים הילדים לרכוש דעת ופיתוח אינטלקטואלי?
מחקרים מוכיחים, שבמשפחה בה קיימת תקשורת פתוחה, בה ההורים משמשים מקור תמיכה לילדיהם, בה מציבים ההורים גבולות מחד, ומעניקים אוטונומיה מאידך, גדלים ילדים בעלי הערכה עצמית גבוהה, המסייעת להישגים טובים ולהתפתחות בריאה של הילדים.
לכן, בימים אלו, בהם מסתיימת שנת הלימודים וילדינו מגיעים הביתה עם התעודה, כדאי לנו ההורים
למצוא את עצמנו בין השורות ובין הציונים.
למצוא ולהסיק מסקנות!
שלכם,
אמיר הלמר
מאמן אישי ועסקי
מאבחן בכף יד ותווי פנים amir@migdalor.biz
050-2250225 , 077-5531550
בטעינה...
