מאמרים בנושא שפת גוף

אווזי הבר טסים במבנה V אופיני:
בחוד המבנה נמצא המנהיג, הנושא בנטל העיקרי של ההובלה.
הטיסה במבנה מקנה לכל אחד מחברי הלהקה את היתרון של הפחתת החיכוך עם האויר, וכן את האפשרות להגביה עוף בעזרת משק כנפיו של האווז שנמצא לפניו.
לכן, הטיסה במבנה זה היא יעילה ומהירה בכ- 70% יותר ממעופו של אווז בודד.
כתוצאה ממנה, גדל טווח מעופה של הלהקה והיא מסוגלת להגיע למחוזות רחוקים יותר.
כאשר סוטה אחד האווזים ממקומן הנכון במבנה, מיד הוא חש בהתגברות החיכוך בינו לבין האויר, וממהר לתקן את מסלולו אל המיקום הנכון, שיאפשר לו להנות מתנאי מעוף משופרים.

 
פעמים רבות מגיעים אלי זוגות בתחום אימון אישי, כאשר הבעיה המציקה ביותר היא עבודתו מרובת השעות של הגבר. 
                               
חיי העבודה בימינו מאד תובעניים. אנשים השואפים לקריירה, משקיעים בעבודה את מרבית שעות היום וברור שהדבר בא על חשבון משהו.
משפחה וקריירה נתפסים כשני עולמות המצויים בקונפליקט מתמיד.
השאלה החוזרת ונשאלת היא: איך בונים קריירה מצליחה בעולם תובעני כשלנו ויחד עם זה מטפחים ומשקיעים בזוגיות, במשפחה ובילדים? איך מוצאים את שביל הזהב בין קריירה, זוגיות ומשפחה? איך רואים בקריירה ובמשפחה גורמים משלימים זה את זה?

צעד ראשון, כמו שאני אומר תמיד – מודעות למצב. להסתכל למציאות בעיניים: מה קורה במשפחה שלנו? מהם הצרכים של כל אחד מבני המשפחה? מה בא על סיפוקו ומה לא? וכו'.

צעד שני – דיאלוג פתוח. לשים הכול על השולחן. להעלות את הערכים החשובים לנו במשפחה, את העקרונות לאורם אנו רוצים לחיות ועפ"י מפה זו לרשום את סדר העדיפויות שלנו, כך שנקבל תמונה מאוזנת של חיינו.
ובתמונה כזו – אם האישה טוענת כנגד שעות עבודה רבות של הבעל – יש לבדוק מה בעצם מסתתר מאחורי טענה זו? מה נפגע משעות עבודתו הממושכות?
האם הטיפול בילדים? האם הקשר המשפחתי? האם חיי התרבות והבידור? האם הטיפול בבית (ניקיון, תחזוקה)?
לכל השאלות הללו מנסים ביחד לתת מענה, תוך שמירה על האינטרסים האישיים של כל אחד מבני המשפחה בשילוב עם האינטרסים המשותפים.

אתן דוגמה לכל טיעון:
לגבי הטיפול בילדים – מוצע לקבוע זמנים קצובים מדי יום, שיהיו קודש לקשר עם הילדים – שיחה, משחק, טיול (ללא טלפונים וללא עיסוקים אחרים).
לגבי קשר משפחתי – לקבוע לפחות פעם בשבוע ארוחה משותפת ופעם בשבוע בילוי משפחתי משותף.
לגבי בילוי זוגי – לצאת אחת לשבוע ביום קבוע לב

מהי מחשבה?
   
"רעיון, מה שהשכל מייצר או ממציא" (הגדרה מילונית).
מקורה של המחשבה הוא בשכל, במוח שלנו.
 
      "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך.
      ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות".  ר' נחמן מברסלב.
    
כל דבר מוחשי/גשמי בעולמנו התחיל כמחשבה, כזרע רעיוני. ללא המחשבות היינו מכונות אוטומטיות, רובוטים המבצעים רצף של פעולות ותגובות. המחשבה היא שהופכת אותנו לאנושיים .
אנחנו יכולים לחדול מעשיה אבל מחשבותינו אינן מתות לעולם. המחשבה יכולה להיות עבורנו כלא או הפתח אל החופש שלנו.
המוח שלנו דומה מאוד למחשב. הוא מכיל תאים וזכרונות מוגדרים. לכל תא במוח מילה שהוא אחראי לה או מתוכנת אליה.
כל תא וכל מילה הם בעלי תדר מסוים. מכאן שהמוח שלנו הוא כעין תחנת ממסר המשדרת וקולטת גלים ותדרים.
                               
החשיבה החיובית והדיבור החיובי.
כל דבר בעולמנו מורכב מאנרגיה. אנרגיה היא תדר. אנחנו מוקפים בתדרים אשר יש היוצאים החוצה בצורת מחשבות ודיבורים, ויש הנקלטים פנימה. למחשבות ומילים חיוביות – תדר חיובי. למחשבות ומילים שליליות – תדר שלילי
אם נפיץ סביבנו תדר חיובי, בצורת מחשבה או מילים, יתחבר תדר זה לתדר דומה לו בסביבה שלנו, לפי העקרון "דומה מושך דומה", וכך נמצא את עצמנו יותר ויותר בסביבה חיובית, מוקפים באנשים בעלי מחשבה ודיבור בעלי תדר דומה.
אופן המחשבה או הדיבור שלנו אודות נושא מסויים יגרום לנושא/אובייקט זה להתקרב אלינו.
ביקום הגדול והנפלא שבו אנו חיים יש הכל. כל השלם וחלקיו. כל הגדרה והיפוכה.
אם נחשוב ונבקש שפע – השפע ייכנס לחיינו. מחשבה על מחסור – תביא עמה תדר של מחסור ועימו מחסור בפועל.
 

הנושא – פיתוח הערך אחריות בילדים במסגרת המשפחתית, הוא נושא בו אני מרבה לעסוק בתחום אימון אישי, הוא נושא המרבה להעסיק את ההורים ולכן החלטתי להעלות מקצת הרעיונות על הכתב. אין לי ספק, שמשפחות רבות, שהעניין קרוב לליבם, ימצאו דרכים נוספות לפתח אחריות בקרב ילדיהם וככל שירבו, כן ייטב.
בעקרון מתאימים דברי לטווח גילאים רחב מילדות ועד בגרות.

אני רואה בהורים, את המבוגרים המובילים את התהליך. ככל שיתחילו בכך בשלב מוקדם של התפתחות הילד הראשון, יהפוך הדבר לתרבות המשפחתית, לאורח החיים במשפחה. כל ילד שייווסף, יכנס לאווירה וכל ילד שיגדל, ימשיך לפתח את הגישה ויעמיק את רבדי האחריות שלו.

אין בכוונתי לרפות ידיהם של אילו שטרם עשו זאת במודע וילדיהם גדלו. בכל שלב של חיי המשפחה, אפשר, רצוי וכדאי להתיישב סביב השולחן ולהעלות את סוגיית האחריות והערבות ההדדית, לבטא את התרומה שייתרם כל אחד במשפחה לאורם ולקבוע כיוון דרך, גבולות וסייגים, עפ"י מפת הצרכים של כל אחד מבני המשפחה.
            
הווה אומר, לקבוע מה פירוש:

 
                                                                         
העולם בו אנו חיים – עולם טכנוקרטי, עולם התוצאות המהירות ,  עולם של נהנתנות, של אובדן משמעות החיים, של תרבות אמנותית המתבססת על פופוליזם וסיפור מיידי – איבדנו במהלך הזמן את הקשר עם "האני". אנו מחפשים את הכיבוש הבא בלי מודעות עצמית, רק למען הכיבוש.
"אולי יש משהו טוב יותר"…    
האם אנו רואים ברכה בגישה זו? האם הזוגיות בעולמנו טובה יותר? מספקת יותר? האם המשפחתיות חמה ותומכת יותר?
כל מי שחשוב לו למצוא מענה לשאלות כאלו ודומותיהן, אני מציע  בחום, לקרוא את הכתוב להלן.
                    

האהבה מספקת חומר יצירה לסופרים, משוררים, מחזאים, מוזיקאים, אומנים. היא ממלאה את מדפי הספרים, בוקעת מגרונות השרים, מעסיקה על הבמה את השחקנים וכמובן מלווה את כולנו לאורך החיים.

אמא תרזה ניסחה יפה את הכמיהה לאהבה: "רבים בעולם הזה מתים לפרוסת לחם, אבל יש רבים יותר שמתים לקצת אהבה". ועוד: "התרופה היחידה לבדידות, ליאוש ולחוסר תקווה היא האהבה".

ידע הוא יישום מוצלח של מידע בעיתוי נכון. זאת אומרת, היכולת לייצר ערך מוסף אישי, אתני ותרבותי ייחודי למידע הקיים, לקשר את המידע החדש לידע שכבר נמצא אצל האדם. יש המכנים זאת "ידע פורה" דהיינו: ידע שאינו "מצוי שם" סתם, או נדרש בעת בחינה, אלא כולל זכירה, הבנה ושימוש פעיל וכך מתפקד בצורה עשירה בחייהם של אנשים ועוזר להם להבין את העולם ולהתמודד עמו.

       "התייחסו לבני-אדם כאילו היו מי שצריכים היו להיות,
          ותוכלו לעזור להם להיות מי שהם מסוגלים להיות".      (גתה)     
       

"יום הרצל" חל ב-י' באייר, יום הולדתו של הרצל והוא יום זיכרון ממלכתי.
הפרשנות סביב מורשת הרצל אינה אחידה ובכל-זאת גדולתה בכך שכמעט כל הזרמים הפוליטיים בישראל, מוצאים בה חלקים לרוחם. על זה נאמר – כל אחד וההרצל שלו.
הרצל הוכיח כי "חלום ומעשה אינם שונים כל-כך, כפי שנוטים לחשוב, כי כל מעשי אדם בחלום יסודם וגם אחריתם חלום" (הרצל ב"אלטנוילנד").

תודעה ובחירה חופשית "החופש האמיתי זהו החופש להיות מי

חזון אישי   "באין חזון יפרע עם" (משלי כ"ט,18)