בכוחנו לשנות את "הפור" שאנו חושבים שהגורל הטיל עלינו.
אל לנו לקבל את גורלנו כגזרה משמיים, גם אם הלכנו לגרפולוג ונמורלוג ולקוראים בקפה למיניהם.

 
 
להלן מספר שאלות החוזרות על עצמן בדרך זו או אחרת, ברוב ראיונות העבודה. לעתים הן נראות פשוטות, לעתים מביכות ולעתים אפילו מתסכלות. בכל מקרה, חשיבות רבה להן בגיבוש דעתו של המראיין לגבי התאמת המועמד לתפקיד המוצע, או לעתים לתפקיד אחר אשר לא פורסם, אך המראיין יודע אודותיו.
מטרת השאלות להיווכח במידת העקביות של המרואיין, ברמת סבלנותו לגבי שאלות "בלתי נעימות", ביכולת השיח שהוא מסוגל לפתח, ברמת הביטחון העצמי שלו, בערכים החשובים לו, באמונות שהוא דבק בהן ועוד.
לכן – השתדל להכין את עצמך במידת האפשר,לבוא במיטבך ולענות ביושר.
 

לפני כחודש מלאו 65 שנה לדרכו האחרונה של יאנוש קורצ'אק, שיצא בראש 192 תלמידיו ועוד 8 מבוגרים עובדי המוסד החינוכי שבראשו עמד, אל מותם במחנה ההשמדה.
כשאני חושב על מחנך גדול – הרי יאנוש קורצ'אק (הנריק גולדשמיט) הוא הדוגמה, הוא המופת.
אל בית היתומים שלו הגיעו ילדים מעולם עני וקשוח, שהביאו עמם הרבה חרדות, פחדים וחשדנות. הוא לא היפנה אותם למורי עזר, למורות טיפוליות, לפסיכולוגים או לחינוך מיוחד, אלא לקח על עצמו את המשימה להחזיר להם את אשר נגזל מהם באמצעות מה שכינה:
"אהבה פדגוגית"."אהבה פדגוגית" מושגת לפי קורצ'אק כאשר המבוגר מכובד בעיני הילדים, כאשר רמתו הרוחנית גבוהה, כאשר הוא מהווה עבורם דגם לחיקוי ונותן דוגמה אישית לכל מה שהוא מבקש מהם, כאשר הוא נמנע מלהשתמש בסמכות כפייתית, מתיחס בכבוד לילדים, מחנכם לעצמאות, מבטיח להם שמחת חיים בצד משענת והנאה בתחום האינטלקטואלי.
ועתה צא ולמד – כמה מורים כאלה היו לנו בימי חיינו? כמה מורים (אם בכלל) אנו זוכרים, אשר השפיעו על חיינו השפעה מכוננת?

כל אחד מאתנו הוא איש-צוות, במודע ושלא במודע.
חיי משפחה הם חוויה צוותית. חיי כתה בביה"ס הם עבודת צוות, מחלקה בצבא היא עבודת צוות. צוותים שונים במקומות העבודה: סגל מורים של ביה"ס, סגל רופאי בית החולים, צוות חדר-ניתוח, הנהלה של ארגון, צוות פרויקט היי-טק , קבוצת כדור-סל וכמובן, צוות מכירות של מפעל.