מיתוס ושיברו והצמא למיתוס
 
בחרתי להקדיש מאמר לנושא המיתוס, שכן פגשתי בעבודתי אנשים רבים שמיתוסים שונים מכוננים את חייהם וכשהם מתנפצים מסיבה זו או אחרת, יש המרגישים משוחררים ויש המרגישים שאיבדו דרכם.
בי אישית עורר תמיד המושג "מיתוס", יראת כבוד. ראיתי בו מין התרחשות קדומים מלאת הוד.
כיום, בעידן הרלטיביסטי, כאשר אין אמת אחת וכל אחד והאמת שלו, גם המיתוסים הפכו להיות שבירים מאד. והתוצאה מחד, מחסור במיתוסים מספקים ומאידך, צמא למיתוסים.

     
בניסוי שנערך בארצות הברית,
קבוצת מדענים הכניסה 5 קופים לכלוב.

במרכז הכלוב ניצב סולם ובראשו אשכול בננות.
כל אימת שאחד הקופים טיפס על הסולם,
חטפו שאר הקופים מקלחת קרה מיידי המדענים.  
לאחר זמן מה, בכל פעם שאחד הקופים טיפס על הסולם,
הוא זכה למכות נמרצות מחבריו הקופים.
במשך הזמן, אף קוף לא העז לטפס על הסולם,
למרות הפיתוי העצום.

אתחיל בנימה אישית – אני אוהב להשתמש במטפורות. זו הסיבה שהשתמשתי במטפורה של עץ, כאשר פיתחתי את גישתי "עץ החיים". 
מטפורה זו מציגה את תפיסתי – חלקי העץ השונים הם ענפי החיים. את העץ צריך לטפח ולדשן ואז הוא משתבח וניתן להנות מצמיחתו,
מלבלובו ומפירותיו. כך בדיוק יש להתייחס לחיים שלנו – להשקיע ולטפח אותם. מי שמשקיע, זוכה ונהנה.
כמו-כן, קראתי לחברה שהקמתי – מגדלור . ושוב – מגדלור כמטפורה – הבא להאיר את הדרך לכן ולכם, הבאים לקבל את שירותי החברה.

מטפורה – בעברית השאלה. כאשר אנו משתמשים במלה מסוימת כהשאלה, איננו מתכוונים למובנה המילוני הפשוט, אלא לתופעה שדומה למובן הפשוט של המלה.
המטפורה מבוססת על אנלוגיה, על קשר של דמיון בין שני משתנים. את הדמיון מגלה האדם המשתמש במטפורה. הדמיון אינו מצוין כמלת דימוי או השוואה ואינו מופיע במפורש. הוא קיים מתחת לפני השטח.
אתן דוגמאות נוספות: לבו נשרף מאהבה; עיני רנטגן; אשתי היא ממש מלאך; הוא געה בבכי; אדם לאדם זאב;  הוא נמר של ניר… ועוד ועוד.

בבתי-הספר לא מרבים לדון בנושא המטפורה. לכל היותר עושה זאת המורה לספרות, כשהיא מלמדת שירה וכך אנו מסיקים שהמטפורה הי

עבודה היא ערך מרכזי בחיינו, לכן כל איום עליה גורם לתחושות לחץ וחרדה.
לפי מחקרים בארץ ובעולם, כ-30% מהעובדים מדווחים על לחץ ממקור תעסוקתי כגורם מרכזי לתחושות של מתח ודחק נפשי בחיים. ("ידיעות אחרונות", "רק בריאות" 2.12.07)
                
מקום העבודה בעולם המודרני וההשגי, הוא, כאמור, מקור בלתי פוסק ללחצים. הוא אינו עוד אותו מקום בטוח כפי שהיה בעבר – יש בו אי ודאות וחוסר בטחון כלכלי. שעות עבודה רבות, אחריות כבדה, דרישות גבוהות מצד הממונים התובעניים. "השורה התחתונה" היא החשובה. השאלה המקובלת על הממונים היא:  מה מבחן התוצאה? הקשיים, הדרך, לא תמיד מעניינים את הממונים.
גם שינויים ארגוניים, המוכנסים חדשות לבקרים בעידן שלנו, כדי לשפר את העבודה ולייעלה, מעוררים תחושות לחץ רבות, שכן הבלתי מוכר נתפס כמאיים.