למידה בארגון

למידה

בלחיצת יד

ספר בשפת הגוף:

ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף עסקית,
מגיש לכם במתנה את המדריך:  "סודות שפת הגוף"
למעלה מ – 50,000 איש כבר הורידו וקראו את המדריך הזה!

הכנס הקרוב: סודות שפת הגוף

לימודי שפת הגוף שלב א'!

מתקיים במכון מופת, צפון תל אביב.
3 שעות מרתקות שהן מבחינת צוהר לעולם המטורף של שפת הגוף.

קורס אינטרנטי בשפת הגוף - אמיר הלמר

הקורס האינטרנטי בשפת הגוף

איך לקרוא אנשים, להבין ולהשפיע!

בהנחיית:
ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף, תלמידו של פרופ' פול אקמן
זהו הקורס המקורי! הראשון והמקיף ביותר בישראל!

למידה

"ארגון לומד הוא מקום שבו אנשים מגלים ללא הרף כיצד הם יכולים ליצור את המציאות שלהם וכיצד בידם לשנותה".
(פיטר סנג'י)

 

 

 תרומת הלמידה הקבוצתית לארגון וליחיד שבו

 

פיטר סנג'י בספרו: "הארגון הלומד" כותב: "הארגונים שיצטיינו בעתיד יהיו הארגונים שיגלו כיצד למצות את המחויבות של האנשים ואת יכולתם ללמוד בכל הדרגים של הארגון… אפשר לומר שכל קהילת העסקים הבינלאומית לומדת ללמוד ביחד והופכת לקהילה לומדת, בעוד שבעבר היו ענפים רבים בשליטתו של מנהיג בלתי מעורער".
כיום אי-אפשר להסתפק בכך שאדם אחד ילמד בשביל הארגון, שהוא יהיה "האיסטרטאג הגדול" וכולם יצייתו להוראותיו.

קיים קשר בין הלמידה האישית של האדם ובין הלמידה של הארגון. כאן באה לידי ביטוי המחויבות ההדדית בין היחיד לארגון. כאן חשובה הרוח השוררת בארגון, המעודדת את האנשים ללמידה, כך שהעובד יבין בחשיבותה הן במסגרת האישית והן במסגרת הקבוצתית בארגונו.

בארגון שיש לו חזון אמיתי – אנשיו לומדים ומתפתחים, שכן יש כיוון ללמידה שלהם, המקדמת אותם ליצור את העתיד שעוצב ונכתב בחזון הארגוני.
בקבוצות כאלו השלם גדול מסכום חלקיו, דהיינו: האינטליגנציה והיכולת הקבוצתית עולה על האינטליגנציה והיכולת של כל אחד מחברי הקבוצה.
"כאשר קבוצה לומדת באמת, לא זו בלבד שהיא מסוגלת להגיע לתוצאות מרשימות, אלא שגם חבריה מתפתחים במהירות גדולה יותר מכפי שהיו עשויים להתפתח בנסיבות אחרות… הקבוצה ולא היחיד, היא יחידת הלמידה הבסיסית בארגונים מודרניים… אם הקבוצה אינה מסוגלת ללמוד, גם הארגון לא ילמד". (פיטר סנג'י).
ארגונים לומדים הם דינמיים יותר ופתוחים לרעיונות חדשים ולשינויים.

ארגון המפתח תרבות של למידה הוא:

ארגון המבין שההון האנושי שלו הוא יקר-ערך וכדאי לנצלו.
ארגון שבו כל חבריו לוקחים חלק בתהליך של בחינה מחדש, רפלקציה, שיפור והשבחה של החזון הארגוני, של עמדות אישיות וקיבוציות ושל פעולות וביצועים.
ארגון בו הלמידה מנותבת ורלבנטית לקבוצה ולצרכיה.
ארגון בו נעשה תכנון יעיל של הלמידה, דבר המאפשר לכל פרט שבה להתנסות ולהיות גם מורה בצד היותו תלמיד. דהיינו: כל אחד מציג את חוזקו היחסי, כך מועשרת  חווית הלמידה במעורבות אמיתית, בהערכה אישית, בהעברת משוב בונה, במציאת פתרונות יצירתיים ובהתנסויות חדשות.
הלמידה המשותפת תורמת להרגשה של זהות, השתייכות חברתית וגאוות יחידה ועושה את העבודה למעניינת ומאתגרת יותר.

תרומת הלמידה הקבוצתית ליחיד

כדי לחדד את יתרונות הלמידה הקבוצתית בארגון לגבי היחיד – דבר שלא תמיד נתפס כמובן מאליו – הריני עורך הבחנה בין בפרט לקבוצה. אך בעיקרו של דבר, התרומה היא הדדית וכוללת לגבי היחיד, הקבוצה והארגון.
למידה בקבוצה מפתחת את היכולת להשתמש ביתרון היחסי של האחר, כאילו הוא של האדם הבודד.
סיוע ותמיכה הניתנים ע"י הקבוצה לכל יחיד שבה, מסייעים ומזרזים קבלת שינויים ברמת הפרט.
בימינו נעשית מרבית העבודה בצוותים. בקבוצה לומדת, מפתח היחיד מיומנויות של עבודת בצוות, כמו: הקשבה, דיאלוג, רפלקציה, משוב, ניהול מו"מ ועוד.
בקבוצה לומד היחיד מהתנסויות של אחרים, בעלי נסיון חיים וחוויות חיים שונות משלו, דברים המעשירים את הלמידה ואת הפרט עצמו.
מושב מחברי הקבוצה הוא בעל-ערך רב בתהליך הלמידה.
בקבוצה לומדת מתפתחים קשרים חברתיים בין החברים, שחשיבות רבה להם ביצירת אקלים חיובי בארגון כולו..

 

 

עכשיו צא וראה:

מה עושים הארגונים השונים שאתה מכיר בתחום זה?
באיזו מידה הם ארגונים לומדים?
באיזו מידה הם מפתחים דפוסי הידברות המסייעים ללמידה בארגון?
באיזו מידה הם בונים סביבת למידה הולמת, מעניינת ורלבנטית?
באיזו מידה מתוגמלים הלומדים?

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

חינוך

שחיקת מורים

 
שחיקה הינה מושג המבטא שינויים התנהגותיים, הכרתיים ופיסיים, המתגלים אצל אנשי מקצוע בייחוד אנשי מקצוע המעניקים שירות לזולת. השחיקה נגרמת עקב מגע ממושך עם מקבלי השירות ובין אילו נמנים גם המורים. ישנן סיבות רבות התורמות לשחיקתם של המורים אך בעבודה זו אעמוד על טיבן של שלוש מהסיבות העיקריות: יחסי הגומלין בין המורה לבין תלמידיו, יחסי הגומלין של המורה לבין עמיתיו וציפיות של מורים מתפקידם.
  
יחסי הגומלין בין המורה לבין תלמידיו:

לקריאת המאמר
nlp

ראפור (RAPPORT) 

לא פעם אנו פוגשים באנשים שניחנו ביכולת ליצור קשר עם כל אדם ואנו חושבים – זו ממש מתנה. איך עושים זאת?
כאן בא המושג ראפור לעזרתנו.
זהו מושג בצרפתית המסביר אופן יצירת קשר בין אנשים, או כמו שאנו נוהגים לומר: נוצרת ביניהם כימיה… בעברית פירושו זיקה. נוצרת זיקה בין 2 אנשים ברמה של אקלים, אמון, הבנה.
כאשר נוצר ראפור בין שני אנשים (או יותר) יש סיכוי שתהיה ביניהם תקשורת אפקטיבית, שיהיה להם נוח ונעים זה בחברת זה.
 
ראפור הינה תופעה טבעית הלקוחה מעולם ה –nlp  המתרחשת במפגש בין שני אנשים ויותר.
 

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

שקית של עוגיות

לילה אחד, בשדה תעופה הומה אדם
היא הבינה שהגיעה יותר מדי מוקדם.
בחנות הספרים מצאה לעצמה איזה ספר מותח
ובמעדנייה, קנתה שקית עוגיות מדיפות ריח.
חיפשה מקום לשבת בו כמה שעות עד הטיסה
מצאה פינה והתיישבה והכרטיס בכיסה.

היא הייתה מאוד מרוכזת בספר שבידה
כשבזוית עינה הבחינה, בגבר שהתיישב לידה,
היא לא הייתה שמה לב אליו בכלל, אבל,
בחוצפתו העיז המנוול,
לשלוח יד אל שקית העוגיות שביניהם הייתה מונחת,
וכבתוך שלו הרשה לעצמו עוגיות לקחת.

היא החליטה להתעלם מהחוצפה והגסות.

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

גילגולו של המנון

בשלהי המאה ה-19 סיגלה לעצמה כל מושבה בארץ ישראל את השיר שלה: "משאת נפשי" מאת מרדכי צבי מאנה בחדרה, "חושו אחים, חושו" מאת ר' יחיאל מיכל פינס והבילויים בגדרה, "האח, ראשון לציון" מאת אריה ליפא שליט בראשון לציון. מושבות שטרם סיגלו לעצמן שיר עברי משלהן השתמשו בינתיים ב"משמר הירדן". לדעת רבים ביישוב היהודי המתחדש עתיד היה דווקא שיר זה, שחובר אף הוא על ידי אימבר, להיהפך להמנון באחד הימים.

בשנת 1886 קיבל שמואל כהן, פעיל מעולי רומניה, מידי אחיו את קובץ השירים "ברקאי" מאת אימבר שנוספה לו הקדשת המשורר. כהן דפדף בחוברת שנדפסה בירושלים קצת לפני כן ונתפס לשיר "תקוותנו", מפני שמצא בבית התשיעי שתי שורות שדיברו אל ליבו: "רק עם אחרון היהודי גם אחרית תקוותנו". כהן, שהיה גם זמר חובב, התקין לשיר נעימה של זמר שהכיר מילדותו בשם "אויס צ'יא", אודות המולדבים המאיצים בשווריהם בעת החריש . נעימה זו דומה בחלקה הראשון ל"מולדבה" (או "ולטאבה"), אחד הפרקים ביצירה "מולדתי" מאת בדז'יך סמטנה, ומשום כך יש הסבורים כי המלחין הבוהמי שאב אף הוא השראה מזמר עממי זה .

את ניסיון ההלחנה הראשון, אגב, יזם ישראל בלקינד מראשון לציון. בשנת 1882 הוא מסר את מילות השיר ללאון איגלי, מוזיקאי מחונן ואחד משליחיו של הברון רוטשילד לזכרון יעקב. אגלי התקין לחן נפרד לכל אחד מתשעת הבתים המקוריים בשיר. אך ריבוי המנגינות הקשה על השירה, ובסופו של דבר נגנזה הלחנתו.

רחובות שחסרה שיר משלה אימצה את "תקוותנו" אל חיקה, אך במושבות האחרות לא נתנו את הדעת על המילים ולא על המנגינה. "תקוותנו" הפך שיר פופולרי בתפוצות בטרם הושר בפי רבים בציון. היה זה דוד שוב מראש פינה, בעל הקול הערב, שהביא אותו ראשונה לידיעת הקהילות היהודיות בגולה. חזן מברסלאו בשם פרידלנד התקין תווים למנגינה, וכך "תקוותנו" יצא לאור מחדש בחו"ל בשנת 1895 בקובץ שנקרא "ארבע מנגינות סוריות". אותה שנה יצא השיר בארץ ישראל בשנית, ונכלל באסופה "שירי עם ציון", שליקט ממשה מאירוביץ'. השם "תקוותנו" הוחלף אז לראשונה בשם "התקווה", אם כי השם "עוד לא אבדה" דבק אף הוא בשיר באותם ימים, וכך נקרא בכנסים ציוניים.

בשנת 1898 הוצע בביטאון התנועה הציונית "די וולט" פרס בן 500 פרנק, תרומתו של יונה קרמנצקי, עבור מי שיציע המנון עברי ואשר ייבחר, אולם אף שיר לא נמצא מתאים דיו. בקונגרס הציוני הרביעי שוב נדברו בדבר המנון אך לא עשו דבר. לקראת הקונגרס החמישי הציע אימבר את "התקווה" להרצל, אך נדחה. בשנת 1903, בקונגרס הציוני השישי שעסק בתוכנית אוגנדה, הושרה "התקווה" בשירה אדירה, בגלל צירוף המי

לקריאת המאמר