האהבה מספקת חומר יצירה לסופרים, משוררים, מחזאים, מוזיקאים, אומנים. היא ממלאה את מדפי הספרים, בוקעת מגרונות השרים, מעסיקה על הבמה את השחקנים וכמובן מלווה את כולנו לאורך החיים.

אמא תרזה ניסחה יפה את הכמיהה לאהבה: "רבים בעולם הזה מתים לפרוסת לחם, אבל יש רבים יותר שמתים לקצת אהבה". ועוד: "התרופה היחידה לבדידות, ליאוש ולחוסר תקווה היא האהבה".

להלן תקציר של משמעות לשון הגוף בסיטואציות מרכזיות בחיינו.
יש לקחת בחשבון, שבכל סיטואציה הפירוש יכול להשתנות.

בדברי כאן, הריני מנסה להתמודד עם שאלה זו, תוך הצגת דוגמאות של קונפליקטים כאלו, שאני נפגש בהם ב-אימון אישי וכאלו המלוות כל אחד מאתנו בחברה הישראלית.

אפתח במושג קונפליקט – קונפליקט הוא מצב של חוסר הסכמה, או חוסר התאמה, מצב של התנגשות – במקרה שלנון בין ערכים.

"יום הרצל" חל ב-י' באייר, יום הולדתו של הרצל והוא יום זיכרון ממלכתי.
הפרשנות סביב מורשת הרצל אינה אחידה ובכל-זאת גדולתה בכך שכמעט כל הזרמים הפוליטיים בישראל, מוצאים בה חלקים לרוחם. על זה נאמר – כל אחד וההרצל שלו.
הרצל הוכיח כי "חלום ומעשה אינם שונים כל-כך, כפי שנוטים לחשוב, כי כל מעשי אדם בחלום יסודם וגם אחריתם חלום" (הרצל ב"אלטנוילנד").

חזונו של הרצל הוגשם והעם היהודי שב לארצו. המציאות השוררת כיום בישראל, עלתה ללא ספק על דמיונו של הרצל. כך כפי שההישגים עצומים, כולנו יודעים שהקשיים עצומים לא פחות, מבית ומחוץ.

בשובו מהקונגרס הציוני הראשון שכינס בבאזל בשנת 1897, כתב הרצל ביומנו:
"אם אמצה את קונגרס באזל בדיבור אחד – שאזהר שלא להגותו ברבים – הריהו זה:
                                 

בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים.
אם אומר זאת היום בקול, יענה לי צחוק כללי.
אולי בעוד חמש שנים, ובודאי בעוד חמישים שנה,
יודו בכל כולם".