אידיאולוגיות גרעין בחברות בעלות-חזון (עיקרי הדברים)

אידיאלגויות גרעין

בלחיצת יד

ספר בשפת הגוף:

ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף עסקית,
מגיש לכם במתנה את המדריך:  "סודות שפת הגוף"
למעלה מ – 50,000 איש כבר הורידו וקראו את המדריך הזה!

הכנס הקרוב: סודות שפת הגוף

לימודי שפת הגוף שלב א'!

מתקיים במכון מופת, צפון תל אביב.
3 שעות מרתקות שהן מבחינת צוהר לעולם המטורף של שפת הגוף.

קורס אינטרנטי בשפת הגוף - אמיר הלמר

הקורס האינטרנטי בשפת הגוף

איך לקרוא אנשים, להבין ולהשפיע!

בהנחיית:
ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף, תלמידו של פרופ' פול אקמן
זהו הקורס המקורי! הראשון והמקיף ביותר בישראל!

אידיאלגויות גרעין

אידיאולוגיות גרעין בחברות בעלות-חזון (עיקרי הדברים)

אמריקן אקספרס – שירות מופתי, אמינות שירותים בינלאומית, עידוד יוזמה אישית.

בואינג – חלוציות תעופתית, להתמודד באתגרים, בטיחות ואיכות למוצר,יושר פנימי ואתיקה בעסקים.

פורד – האנשים-מקור כוחנו, המוצרים-תוצר מאמצינו, הרווחים-אמת מידה להצלחתנו,יושר והגינות.

3-אם – חדשנות, יושר פנימי, כבוד ליוזמה אישית, סובלנות לשגיאות, איכות ואמינות, פתרון בעיות.

ג'נרל אלקטריק – שיפור איכות חיים, הדדיות – הלקוחות והעובדים, אחריות והזדמנות, הגינות ויושר.

סיטיקורפ – התפרשות גאוגרפית, המצאות בחזית, חדשנות ורווחיות, אוטונומיה ויוזמה,
מריטוקראטיה (קידום עפ"י השגים), אגרסיביות ובטחון עצמי.

היולט-פקרד – תרומה טכנית, כבוד והזדמנות לעובדים, תרומה ואחריות לקהילות שלהם,
מחירים ברי-השגה, רווח וצמיחה לשם השגת הערכים והמטרות האחרים.

יבמ – התחשבות בעובד, להשקיע זמן בהשבעת רצון הלקוח, להתאמץ להשיג מצוינות בכל דבר שעושים.

ג'ונסון אנד ג'ונסון – להקל על הכאב והמחלה, מידרג אחריות: לקוחות, עובדים, החברה,
בעלי המניות,תיגמול על יכולת אישית, ביזור = יצירתיות = תפוקה.

מאריוט – שירות ידידותי, האנשים הם במקום הראשון, שיפור עצמי מתמשך, עבודה קשה אך בכף.

מרק – שמירה על חיי אדם, קיומם ושיפורם, יושר פנימי, אחריות חברתית עסקית, מצוינות
מוחלטת, רווח הבא מעבודה המועילה לאנושות.

מוטורולה – לשרת בכבוד את הקהילה ע"י איכות במוצרים ובשרותים, התחדשות ושיפור בלתי
פוסקים, חבירה לכח היצירתי שבכל עובד, התיחסות בכבוד לעובדים,יושר ואתיקה.

נורדסטרום – שירות מעל לכל, עבודה קשה ויעילות, שיפור בלתי פוסק, מוניטין מצוין.

פיליפ מוריס – חירות הבחירה האישית, לנצח, עידוד היוזמה האישית, השגיות אישית ושיפור מתמיד.

פרוקטר אנד גמבל – מצוינות המוצר, שיפור עצמי רצוף, יושר והגינות, כבוד ודאגה לפרט.

סוני – קידומה, יישומה וחדשנותה של טכנולוגיה מועילה לצבור, העלאת התרבות היפנית
והסטטוס הלאומי, להיות חלוצים, לכבד ולעודד היצירתיות של כל אחד.

וול-מארט – לשפר חייהם של הלקוחות בעזרת מחירים נמוכים ומבחר גדול, מקוריות, שותפות
עם העובדים, יעילות בעבודה, להט ומחויבות.

וולט דיסני – הציניות אסורה, התקדמות עקבית דרך היצירתיות, החלומות והדמיון, שמירה על
"תדמית הקסם" של דיסני, להסב אושר למיליונים, לחזק את הערכים האמריקניים.

בחברות הללו נמצאה האידיולוגיה עקבית ביותר מבחינה הסטורית (לאורך שנים רבות). צוות הניהול נבחר בהסתמך על ההתאמה לאידיולוגיה, אשר הופצה ברחבי החברה ונוצרה סביבה תרבות ארגונית תואמת – מטרות, אסטרטגיות, טקטיקות, תכנון ארגוני.

כמו-כן נמצא, שמידת האותנטיות של האידיולוגיה והעיקביות הפנימית שהחברה משיגה עם האידיולוגיה, חשובים יותר מאשר תוכן האידיולוגיה.
(מתוך "לנצח נבנו", ג'יימס קולינס וג'רי פוראס).

 

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

התפתחות אישית

האיכר והאופה – סיפור על קבלה ונתינה

אופה אחד בכפר קטן נהג לקנות משכנו האיכר את החמאה שהיה זקוק לה לאפיה.

ביום מן הימים התחיל לחשוד האופה  שגושי החמאה האמורים לשקול קילו אחד, לא ממש שוקלים קילו שלם, אלא פחות.
התחיל האופה לנהל מעקב: מדי יום שקל את גוש החמאה ורשם את התוצאה, ואכן, הסתבר לו כי תמיד שקל הגוש פחות מקילו אחד.

רגז האופה מאד על ששכנו גונב אותו, והחליט לתבוע אותו לדין.
בשעת המשפט שאל השופט את האיכר:
אני מניח שיש לך משקל שעליו אתה שוקל את החמאה, הלא כן?
לא, כבודו, אין לי משקל, ענה האיכר

כיצד אם כן אתה יודע את משקל החמאה שאתה מוכר לשכנך האופה?
אני יכול להסביר בקלות, אדוני השופט, ענה האיכר:
יש לי מין מאזני משקולת כאלה. בצד אחד שמים משקולת במשקל ידוע, ובצד השני אני שם חמאה שתאזן את זה.
במקרה של האופה, אני תמיד משתמש כמשקולת בכיכר לחם של קילו אחד שאני קונה ממנו באותו יום, ושם לו חמאה כמשקל בדיוק הלחם….

ככה זה גם בחיים:

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

העולם דרך משקפי המטאפורה.

אתחיל בנימה אישית – אני אוהב להשתמש במטפורות. זו הסיבה שהשתמשתי במטפורה של עץ, כאשר פיתחתי את גישתי "עץ החיים". 
מטפורה זו מציגה את תפיסתי – חלקי העץ השונים הם ענפי החיים. את העץ צריך לטפח ולדשן ואז הוא משתבח וניתן להנות מצמיחתו,
מלבלובו ומפירותיו. כך בדיוק יש להתייחס לחיים שלנו – להשקיע ולטפח אותם. מי שמשקיע, זוכה ונהנה.
כמו-כן, קראתי לחברה שהקמתי – מגדלור . ושוב – מגדלור כמטפורה – הבא להאיר את הדרך לכן ולכם, הבאים לקבל את שירותי החברה.

מטפורה – בעברית השאלה. כאשר אנו משתמשים במלה מסוימת כהשאלה, איננו מתכוונים למובנה המילוני הפשוט, אלא לתופעה שדומה למובן הפשוט של המלה.
המטפורה מבוססת על אנלוגיה, על קשר של דמיון בין שני משתנים. את הדמיון מגלה האדם המשתמש במטפורה. הדמיון אינו מצוין כמלת דימוי או השוואה ואינו מופיע במפורש. הוא קיים מתחת לפני השטח.
אתן דוגמאות נוספות: לבו נשרף מאהבה; עיני רנטגן; אשתי היא ממש מלאך; הוא געה בבכי; אדם לאדם זאב;  הוא נמר של ניר… ועוד ועוד.

בבתי-הספר לא מרבים לדון בנושא המטפורה. לכל היותר עושה זאת המורה לספרות, כשהיא מלמדת שירה וכך אנו מסיקים שהמטפורה הי

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

גילגולו של המנון

בשלהי המאה ה-19 סיגלה לעצמה כל מושבה בארץ ישראל את השיר שלה: "משאת נפשי" מאת מרדכי צבי מאנה בחדרה, "חושו אחים, חושו" מאת ר' יחיאל מיכל פינס והבילויים בגדרה, "האח, ראשון לציון" מאת אריה ליפא שליט בראשון לציון. מושבות שטרם סיגלו לעצמן שיר עברי משלהן השתמשו בינתיים ב"משמר הירדן". לדעת רבים ביישוב היהודי המתחדש עתיד היה דווקא שיר זה, שחובר אף הוא על ידי אימבר, להיהפך להמנון באחד הימים.

בשנת 1886 קיבל שמואל כהן, פעיל מעולי רומניה, מידי אחיו את קובץ השירים "ברקאי" מאת אימבר שנוספה לו הקדשת המשורר. כהן דפדף בחוברת שנדפסה בירושלים קצת לפני כן ונתפס לשיר "תקוותנו", מפני שמצא בבית התשיעי שתי שורות שדיברו אל ליבו: "רק עם אחרון היהודי גם אחרית תקוותנו". כהן, שהיה גם זמר חובב, התקין לשיר נעימה של זמר שהכיר מילדותו בשם "אויס צ'יא", אודות המולדבים המאיצים בשווריהם בעת החריש . נעימה זו דומה בחלקה הראשון ל"מולדבה" (או "ולטאבה"), אחד הפרקים ביצירה "מולדתי" מאת בדז'יך סמטנה, ומשום כך יש הסבורים כי המלחין הבוהמי שאב אף הוא השראה מזמר עממי זה .

את ניסיון ההלחנה הראשון, אגב, יזם ישראל בלקינד מראשון לציון. בשנת 1882 הוא מסר את מילות השיר ללאון איגלי, מוזיקאי מחונן ואחד משליחיו של הברון רוטשילד לזכרון יעקב. אגלי התקין לחן נפרד לכל אחד מתשעת הבתים המקוריים בשיר. אך ריבוי המנגינות הקשה על השירה, ובסופו של דבר נגנזה הלחנתו.

רחובות שחסרה שיר משלה אימצה את "תקוותנו" אל חיקה, אך במושבות האחרות לא נתנו את הדעת על המילים ולא על המנגינה. "תקוותנו" הפך שיר פופולרי בתפוצות בטרם הושר בפי רבים בציון. היה זה דוד שוב מראש פינה, בעל הקול הערב, שהביא אותו ראשונה לידיעת הקהילות היהודיות בגולה. חזן מברסלאו בשם פרידלנד התקין תווים למנגינה, וכך "תקוותנו" יצא לאור מחדש בחו"ל בשנת 1895 בקובץ שנקרא "ארבע מנגינות סוריות". אותה שנה יצא השיר בארץ ישראל בשנית, ונכלל באסופה "שירי עם ציון", שליקט ממשה מאירוביץ'. השם "תקוותנו" הוחלף אז לראשונה בשם "התקווה", אם כי השם "עוד לא אבדה" דבק אף הוא בשיר באותם ימים, וכך נקרא בכנסים ציוניים.

בשנת 1898 הוצע בביטאון התנועה הציונית "די וולט" פרס בן 500 פרנק, תרומתו של יונה קרמנצקי, עבור מי שיציע המנון עברי ואשר ייבחר, אולם אף שיר לא נמצא מתאים דיו. בקונגרס הציוני הרביעי שוב נדברו בדבר המנון אך לא עשו דבר. לקראת הקונגרס החמישי הציע אימבר את "התקווה" להרצל, אך נדחה. בשנת 1903, בקונגרס הציוני השישי שעסק בתוכנית אוגנדה, הושרה "התקווה" בשירה אדירה, בגלל צירוף המי

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

החינוך לאן ?

בימים אלו, כאשר החינוך וההוראה אינם יורדים מסדר היום הציבורי ומתוך שאני מכיר היטב תחום זה,מהיותי בן של מורה ואח של מורה ויודע מה רצינית, תובענית וחשובה עבודתן בעיניהן וכמה עמל,אהבה ותעצומות נפש הן משקיעות בה וגם משפחותיהן סביבן.
                                     
וכמחווה למורים – ויש רבים רבים כאלה – אשר רואים ביאנוש קורצ'אק דמות מופת ראויה להערצה ומודל לחיקוי ואשר הולכים בעקבותיו,
הריני מביא מדבריו, מביא דברים בשם אומרם – המדברים בעד עצמם:
 

לקריאת המאמר