חזונו של הרצל

חזון

בלחיצת יד

ספר בשפת הגוף:

ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף עסקית,
מגיש לכם במתנה את המדריך:  "סודות שפת הגוף"
למעלה מ – 50,000 איש כבר הורידו וקראו את המדריך הזה!

הכנס הקרוב: סודות שפת הגוף

לימודי שפת הגוף שלב א'!

מתקיים במכון מופת, צפון תל אביב.
3 שעות מרתקות שהן מבחינת צוהר לעולם המטורף של שפת הגוף.

קורס אינטרנטי בשפת הגוף - אמיר הלמר

הקורס האינטרנטי בשפת הגוף

איך לקרוא אנשים, להבין ולהשפיע!

בהנחיית:
ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף, תלמידו של פרופ' פול אקמן
זהו הקורס המקורי! הראשון והמקיף ביותר בישראל!

חזון

חזונו של הרצל, החזון האישי של כל אחד
ומה שביניהם.

 

"יום הרצל" חל ב-י' באייר, יום הולדתו של הרצל והוא יום זיכרון ממלכתי.
הפרשנות סביב מורשת הרצל אינה אחידה ובכל-זאת גדולתה בכך שכמעט כל הזרמים הפוליטיים בישראל, מוצאים בה חלקים לרוחם. על זה נאמר – כל אחד וההרצל שלו.
הרצל הוכיח כי "חלום ומעשה אינם שונים כל-כך, כפי שנוטים לחשוב, כי כל מעשי אדם בחלום יסודם וגם אחריתם חלום" (הרצל ב"אלטנוילנד").

חזונו של הרצל הוגשם והעם היהודי שב לארצו. המציאות השוררת כיום בישראל, עלתה ללא ספק על דמיונו של הרצל. כך כפי שההישגים עצומים, כולנו יודעים שהקשיים עצומים לא פחות, מבית ומחוץ.

בשובו מהקונגרס הציוני הראשון שכינס בבאזל בשנת 1897, כתב הרצל ביומנו:
"אם אמצה את קונגרס באזל בדיבור אחד – שאזהר שלא להגותו ברבים – הריהו זה:


בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים.
אם אומר זאת היום בקול, יענה לי צחוק כללי.
אולי בעוד חמש שנים, ובודאי בעוד חמישים שנה,
יודו בכל כולם".

 

חמישים ואחת שנים אחר-כך קמה המדינה שהרצל חזה. לא בכדי מכונה תאודור הרצל ב – "מגילת העצמאות" שלנו – "הוגה חזון המדינה היהודית":
"בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו". (פיסקה 4 ב"מגילת העצמאות").

הרצל ידע וכל אחד יודע, שחזון דורש תכנון והגשמה. להגשמה לא זכה הרצל להגיע, אך הוא היטיב לתכנן את עתידו של העם היהודי, עוד בטרם נראה הדבר באופק. את רעיונותיו העלה בשנת 1896 בחיבורו: "מדינת היהודים", בו הציג את השאלה היהודית כשאלה לאומית וכצורך לאומי – "מדינת היהודים הוא צורך העולם ועל כן קום תקום". והדרך להוציאה לפועל היא בבניית חברה חדשה ובזכותם של היהודים לבית לאומי.

בשנת 1902 חיבר הרצל את הרומן האוטופי "אלטנוילנד" ("ארץ ישנה חדשה") – בו תאר את החברה העתידית שיקימו היהודים בארץ ישראל – חברה מודרנית, דמוקרטית ומשגשגת, סובלנית ושוחרת שלום.
רעיונות שהם רלבנטיים היום לא פחות משהיו בעת כתיבת הספר.
סיסמתה של החברה הזו, כפי שאמר אחד מגיבורי הרומן: "מעכשיו ולתמיד: בן-אדם אחי אתה".
הרצל הפך רעיון לתכנית והתכנית הפכה למציאות.

אם – "חזון הוא תמונה שאדם רואה בחלומו, בדמיונו או בעיני רוחו, תיאור של דברים בעתיד בהתאם לשאיפה, משאת-נפש" (מילון אבן-שושן), הרי שאנו יכולים לומר, שחזונו של הרצל מתחבר להגדרה זו, כשם שחזונו האישי של כל אדם, יכול להתחבר להגדרה זו.
או למשל ההגדרה:
"חזון הוא היכולת לראות את האפשרי לפני שהוא הופך לברור מאליו" –
האם הוא מתחבר לחזונו של הרצל?
האם הוא מתחבר לחזון האישי שלך?
כך, ניתן להציב מול הגדרות דומות, חזון לאומי כחזונו של הרצל, ו/או חזון אישי של כל אחד ולהבין שיש חוט מקשר, קו מנחה בין הדברים.

בהמשך לכותרת דברי אלו: "חזונו של הרצל והחזון האישי של כל אחד ומה שביניהם" – אני מציע להעמיד מול עיני רוחנו את הרצל – החזון, התכנון והביצוע ואת העצמי של כל אחד – חזונו, דרכי תכנון ואפשרויות ביצוע – לשרטט מפה אישית עם אבני דרך, לקרוא, אימון אישי ולהתחיל לצעוד במשעול שהתווינו.

ולסיום:
הרצל האמין שהאדם יוצר את החברה שבה הוא חי וכשכזה, הוא אחראי להישגיה ולמחדליה. חשיבות רבה נתן לבחירה המודעת ולכוח הרצון האנושי. לכן המוטו של ספרו "אלטנוילנד" הוא:
"אם תרצו אין זו אגדה"!
ואחרית דבר של ספרו הוא:
"אבל אם לא תרצו, כל מה שסיפרתי לכם הוא אגדה – וישאר אגדה".

אהבתם את המאמר,
רוצים להמשיך להתפתח,
ריכשו עוד היום את מארז ספרי המגלור להצלחה:
https://bodylanguage.ravpage.co.il/migdalor

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

nlp

מהו אימון אישי?

מהו אימון אישי?

מושג האימון צמח מתוך עולם הספורט המקצועי בארה"ב, בשנות ה-70 של המאה
ה-20.המאמנים הצליחו לגרום לקבוצות ולספורטאים יחידים להגיע להשגים מרשימים. 

לקריאת המאמר
התפתחות עסקית

מנהיגותו של איש המכירות

מנהיגות היא יכולתו של אדם או קבוצת אנשים להוביל אנשים אחרים אל עבר מטרה משותפת והיא מתקשרת בצורה ישירה להשפעה – היכולת להשפיע על מוטיבציה של אנשים. (ויקפדיה).

על מנהיגות נכתבו אין ספור מאמרים וספרים, הוצגו מודלים שונים של מנהיגות ומיגוון מטאפורות,המתארות את דמות המנהיג כמצביא, רועה, מצפן, אור, שמש, מגדלור, מוח, מוריד הגשם ועוד. דרך המטאפורות אפשר לגלות את ההנחה האומרת מי הם המונהגים. למשל: ראיית המנהיגות בתפקיד רועה, מניחה שאת המונהגים מאפיינת תכונת העדריות. תפיסת המנהיגות כשמש, מביעה את החשיבות והתלות של המונהגים במנהיגות, אך גם את הסכנה שבחשיפה רבה מדי למנהיגות, וכך הלאה.

מקס וובר (1920-1864), סוציולוג ופילוסוף גרמני, ייחס את יכולת המנהיגות לכריזמה שיש למנהיג. הסמכות הכריזמטית מתקיימת רק כל עוד המנהיג מוכיח למונהגים את יכולתו יוצאת הדופן. לפי וובר, לבעל הכריזמה יש איכויות על-טבעיות שבעזרתן הוא יוצר את הנוכחות המנהיגותית.

אולם היום מקובל לחשוב כי מדובר בפוטנציאל הקיים במידה זו או אחרת בכל אדם ושניתן לפתח ולטפח אותו ואפילו להתאימו לסיטואציה ספציפית. דהיינו: הכישורים אינם תלויים במצב, אלא ביכולתו של המנהל להתאים את התנהגותו למציאות.

טופלר בספרו "מהפך העוצמה" כותב: "העקרון אשר ישלוט בחברה העתידית בסגנונות ניהול, יועתק מניהול שנועד לפקח על מיזם, למנהיגות שנועדה להפיק את המיטב מאנשים ולהגיב במהירות לשינויים".

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

טיפוח יחסי רעות ואיכפתיות כלפי החברה וכלפי הסביבה

מטרות רבות למערכת החינוך שלנו, אשר עברו שיכתוב במשך השנים. בשנת 2000 עבר חוק החינוך הממלכתי התשי"ג-1953 שינוי,  באשר למטרות החינוך הממלכתי וקבע 11 מטרות המפורטות בחוק – החל מחינוך אדם להיות אוהב עמו וארצו ונאמן למדינתו, דרך הנחלת עקרונות מגילת העצמאות, הקניית השגים בתחומי דעת ומדע שונים, ביצירה האנושית לסוגיה ולדורותיה, שאיפה להענקת שיויון הזדמנויות, לימוד תולדות ישראל, מדינת ישראל, תורת ישראל, מורשת ישראל, הכרת השפה, התרבות והמורשת של האוכלוסיה הערבית ושאר מיעוטים במדינה וכמובן – טיפוח מעורבות בחיי החברה הישראלית, פיתוח יחס של כבוד ואחריות לסביבה.
כולן מטרות ראויות וחשובות. יש המושגות בחלקן בבתיה"ס שלנו, יש המושגות במלואן ויש כאלה אשר רק כתובות על הנייר.
                                                           

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

למצוא את בן/בת הזוג המתאים לי ביותר

 
                                                                         
העולם בו אנו חיים – עולם טכנוקרטי, עולם התוצאות המהירות ,  עולם של נהנתנות, של אובדן משמעות החיים, של תרבות אמנותית המתבססת על פופוליזם וסיפור מיידי – איבדנו במהלך הזמן את הקשר עם "האני". אנו מחפשים את הכיבוש הבא בלי מודעות עצמית, רק למען הכיבוש.
"אולי יש משהו טוב יותר"…    
האם אנו רואים ברכה בגישה זו? האם הזוגיות בעולמנו טובה יותר? מספקת יותר? האם המשפחתיות חמה ותומכת יותר?
כל מי שחשוב לו למצוא מענה לשאלות כאלו ודומותיהן, אני מציע  בחום, לקרוא את הכתוב להלן.
                    

לקריאת המאמר