החינוך לאן ?

חינוך לאן

בלחיצת יד

ספר בשפת הגוף:

ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף עסקית,
מגיש לכם במתנה את המדריך:  "סודות שפת הגוף"
למעלה מ – 50,000 איש כבר הורידו וקראו את המדריך הזה!

הכנס הקרוב: סודות שפת הגוף

לימודי שפת הגוף שלב א'!

מתקיים במכון מופת, צפון תל אביב.
3 שעות מרתקות שהן מבחינת צוהר לעולם המטורף של שפת הגוף.

קורס אינטרנטי בשפת הגוף - אמיר הלמר

הקורס האינטרנטי בשפת הגוף

איך לקרוא אנשים, להבין ולהשפיע!

בהנחיית:
ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף, תלמידו של פרופ' פול אקמן
זהו הקורס המקורי! הראשון והמקיף ביותר בישראל!

חינוך לאן

החינוך לאן ?

               
בימים אלו, כאשר החינוך וההוראה אינם יורדים מסדר היום הציבורי ומתוך שאני מכיר היטב תחום זה,מהיותי בן של מורה ואח של מורה ויודע מה רצינית, תובענית וחשובה עבודתן בעיניהן וכמה עמל,אהבה ותעצומות נפש הן משקיעות בה וגם משפחותיהן סביבן.
                                     
וכמחווה למורים – ויש רבים רבים כאלה – אשר רואים ביאנוש קורצ'אק דמות מופת ראויה להערצה ומודל לחיקוי ואשר הולכים בעקבותיו,
הריני מביא מדבריו, מביא דברים בשם אומרם – המדברים בעד עצמם:
 
"רבים הם השלבים בסולם אמנות – החינוך.
אמנות זו תורה היא ולה פירושים וקבלה,
נגלה ונסתר, הכל ארוג ושזור יחד.
אין בה מוקדם ומאוחר.
 
אפשר לשנן וללמוד את תורת החינוך,
אך הבנת סודותיה והכרתם
לא מלאכת שינון היא.
זוהי תורת חיים שיסודה הניסיון האישי, העצמי.
 
הילד הוא אדם.
צריך לכבד את האדם הטוב והרע כאחד.
אם תכבד את הילד הטוב – הוא יעזור לך;
תכבד את הילד הרע – לא יפריע לך.
אם אוהב אתה את הילד הטוב,
תתחיל בסופו של דבר, לאהוב גם את הילד הרע.
איך קורה הדבר?
אין אני יודע. זה בא מאליו, אין הסבר לכך.
 
ילד אחד – עולם גדול ורחב.
שני ילדים – שלושה עולמות:
עולמו של כל ילד לחוד ושל שניהם יחד.
שלושה ילדים הם לא רק אחד ועוד אחד ועוד אחד.
נוסף לשלושה – ראשון ושני יחד, ראשון ושלישי יחד,
שני ושלישי יחד
ונוסף עליהם עולמם של כולם יחד.
והרי לך שבעה עולמות – אי רצון, ידידות, ריב, שמחה, עצב.
צא וחשוב כמה עולמות גנוזים בעשרה, עשרים, שלושים ילד,
עולמות רבים וקשים.
לבדך, בלי עזרת הילדים, לא תכיר עולמות אלה
ואז מלאכת החינוך שלך לא תצליח.
 
מתחת לתלבושת אחידה דופקים מאה לבבות שונים,
וכל אחד מהם – קושי אחר, עבודה אחרת, דאגה וחשש אחרים.
מאה ילדים – מאה אנשים,
אשר לא "אי פעם" לא "עדיין לא", לא "מחר",
אלא כבר… עכשיו… היום – אנשים הם".
 
לא מספיק לאהוב ילדים,
צריכים להבין אותם להתיחס אליהם כבני אדם:
להעניק להם את אותם הזכויות והכללים,
אותן התחייבויות אשר מחייבים את המבוגרים.
עד כמה אנחנו המבוגרים צרכים לחנך את עצמנו,
כדי להבין את הילדים.
 
השוויון הוא שקר. האחד מרגיש טוב והשני חש בראשו או בשיניו.
אחד – בריא, חזק, יפה, עליז, זריז, שר ומרבה לדבר;
השני – חלש, מסורבל, מכוער, לא-נעים.
האחד רוצה ויכול,
השני – יכול ולא רוצה.
השלישי – רוצה ולא יכול.
אין עצה לכך:
האנשים שונים, רוצים ומרגישים באופן שונה.
 
חיי המבוגרים בשוליהם של חיי הילדים
או חיי הילדים בשולי חייהם של המבוגרים.
אימתי תבוא ותגיע אותה שעה מאושרת
שחיי המבוגרים והילדים יהיו כשני טורים מקבילים.
 
ילדים ונוער הם שליש מהאנושות, ומגיע להם שליש
מכל האוצרות של האנושות,
לא בחסד אלא בזכות.
 
היכן אמצא מקום מתאים יותר לייסר הטועים,
לצוות על החזקים ולהגן על הקטנים והחלשים, אם לא בארץ ישראל,
על כך מתגעגע אני.
 ילדים לא אי פעם, לא עדיין לא, לא מחר אלא כבר עכשיו,
היום אנשים הם".
 
 
רק דרך החינוך אפשר לשנות את העולם לטוב יותר (יאנוש קורצ'אק)

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

התפתחות אישית

קונפליקט בין ערכים

בדברי כאן, הריני מנסה להתמודד עם שאלה זו, תוך הצגת דוגמאות של קונפליקטים כאלו, שאני נפגש בהם ב-אימון אישי וכאלו המלוות כל אחד מאתנו בחברה הישראלית.

אפתח במושג קונפליקט – קונפליקט הוא מצב של חוסר הסכמה, או חוסר התאמה, מצב של התנגשות – במקרה שלנון בין ערכים.

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

ל"ג בעומר

"חירות היא המצרך היקר ביותר שיש לאדם" (רבי עקיבא)
מחירות לחירות… פסח, יום העצמאות, ל"ג בעומר.
מה בין ל"ג בעומר לחירות?

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

יום העצמאות

בין שאר המחשבות, ההרהורים, הזיכרונות, אני מציע לכל אחד להרכיב את "משקפי העצמאות" האישיים שלו ולחשוב

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

גילגולו של המנון

בשלהי המאה ה-19 סיגלה לעצמה כל מושבה בארץ ישראל את השיר שלה: "משאת נפשי" מאת מרדכי צבי מאנה בחדרה, "חושו אחים, חושו" מאת ר' יחיאל מיכל פינס והבילויים בגדרה, "האח, ראשון לציון" מאת אריה ליפא שליט בראשון לציון. מושבות שטרם סיגלו לעצמן שיר עברי משלהן השתמשו בינתיים ב"משמר הירדן". לדעת רבים ביישוב היהודי המתחדש עתיד היה דווקא שיר זה, שחובר אף הוא על ידי אימבר, להיהפך להמנון באחד הימים.

בשנת 1886 קיבל שמואל כהן, פעיל מעולי רומניה, מידי אחיו את קובץ השירים "ברקאי" מאת אימבר שנוספה לו הקדשת המשורר. כהן דפדף בחוברת שנדפסה בירושלים קצת לפני כן ונתפס לשיר "תקוותנו", מפני שמצא בבית התשיעי שתי שורות שדיברו אל ליבו: "רק עם אחרון היהודי גם אחרית תקוותנו". כהן, שהיה גם זמר חובב, התקין לשיר נעימה של זמר שהכיר מילדותו בשם "אויס צ'יא", אודות המולדבים המאיצים בשווריהם בעת החריש . נעימה זו דומה בחלקה הראשון ל"מולדבה" (או "ולטאבה"), אחד הפרקים ביצירה "מולדתי" מאת בדז'יך סמטנה, ומשום כך יש הסבורים כי המלחין הבוהמי שאב אף הוא השראה מזמר עממי זה .

את ניסיון ההלחנה הראשון, אגב, יזם ישראל בלקינד מראשון לציון. בשנת 1882 הוא מסר את מילות השיר ללאון איגלי, מוזיקאי מחונן ואחד משליחיו של הברון רוטשילד לזכרון יעקב. אגלי התקין לחן נפרד לכל אחד מתשעת הבתים המקוריים בשיר. אך ריבוי המנגינות הקשה על השירה, ובסופו של דבר נגנזה הלחנתו.

רחובות שחסרה שיר משלה אימצה את "תקוותנו" אל חיקה, אך במושבות האחרות לא נתנו את הדעת על המילים ולא על המנגינה. "תקוותנו" הפך שיר פופולרי בתפוצות בטרם הושר בפי רבים בציון. היה זה דוד שוב מראש פינה, בעל הקול הערב, שהביא אותו ראשונה לידיעת הקהילות היהודיות בגולה. חזן מברסלאו בשם פרידלנד התקין תווים למנגינה, וכך "תקוותנו" יצא לאור מחדש בחו"ל בשנת 1895 בקובץ שנקרא "ארבע מנגינות סוריות". אותה שנה יצא השיר בארץ ישראל בשנית, ונכלל באסופה "שירי עם ציון", שליקט ממשה מאירוביץ'. השם "תקוותנו" הוחלף אז לראשונה בשם "התקווה", אם כי השם "עוד לא אבדה" דבק אף הוא בשיר באותם ימים, וכך נקרא בכנסים ציוניים.

בשנת 1898 הוצע בביטאון התנועה הציונית "די וולט" פרס בן 500 פרנק, תרומתו של יונה קרמנצקי, עבור מי שיציע המנון עברי ואשר ייבחר, אולם אף שיר לא נמצא מתאים דיו. בקונגרס הציוני הרביעי שוב נדברו בדבר המנון אך לא עשו דבר. לקראת הקונגרס החמישי הציע אימבר את "התקווה" להרצל, אך נדחה. בשנת 1903, בקונגרס הציוני השישי שעסק בתוכנית אוגנדה, הושרה "התקווה" בשירה אדירה, בגלל צירוף המי

לקריאת המאמר