מיתוס ושיברו והצמא למיתוס
 
בחרתי להקדיש מאמר לנושא המיתוס, שכן פגשתי בעבודתי אנשים רבים שמיתוסים שונים מכוננים את חייהם וכשהם מתנפצים מסיבה זו או אחרת, יש המרגישים משוחררים ויש המרגישים שאיבדו דרכם.
בי אישית עורר תמיד המושג "מיתוס", יראת כבוד. ראיתי בו מין התרחשות קדומים מלאת הוד.
כיום, בעידן הרלטיביסטי, כאשר אין אמת אחת וכל אחד והאמת שלו, גם המיתוסים הפכו להיות שבירים מאד. והתוצאה מחד, מחסור במיתוסים מספקים ומאידך, צמא למיתוסים.

שלחתם קורות חיים , הצלחתם לעבור את הסינון הראשוני. מזל טוב.
רובנו מתייחסים לראיון עבודה כסיטואציה בה אנו עומדים למטווח של שאלות. לא כך הדבר.
 
במאמר זה אמליץ בנקודות  על ההתנהלות הנכונה בראיון עבודה.
 
דבר ראשון – הכנה לראיון עבודה :
 
יש להתייחס לראיון כאל פגישה עיסקית לכל דבר.
לימדו כמה שיותר על   החברה בה אתם מתראיינים, בקרו באתר אינטרנט שלה, חפשו חומר בחברות שמתמחות בכך כמו "ברדסטרייט".
נסו לברר מידע על המראיין עצמו – מה תפקידו , כמה שנים הוא בחברה.
עשו סימולציות של שאלות שאפשרי שתישאלו.
 

מי מאיתנו לא נודד במחשבותיו במהלך היום? למי מאיתנו לא קורה ש"נתקעת" לו מחשבה טורדנית במהלך היום והוא לא מצליח להיפטר ממנה.

היום, אנו כבר יודעים שניתן לשלוט במחשבותינו ולנתב אותן למישורים חיוביים, שיעזרו לצמיחתנו בכל מישורי החיים.

מחשבות משפיעות על הקורה בתוכנו ומחוצה לנו. האדם, הוא בעצם יציר מחשבותיו, מעשיו הם התוצאה לחיוב או לשלילה, של אותן מחשבות.

מה שאנשים קוראים "מזל" אינו אלא תוצאה מתמשכת של תהליך חשיבה נכון וממוקד בהצלחה.
יש לנו את כל הפתרונות לכל ההתמודדויות שלנו בחיים, אלא שאנו לא תמיד יודעים איך לשלב את כוחה של המחשבה, על מנת ליצור לנו הזדמנויות בחיים, שבעזרתן נוכל לצמוח ולגדול.

יש באפשרותנו ללמוד ל"מגנט" מחשבות חיוביות על מנת ליצור תוצאות. למשל, ההווה שלנו היום, הוא בעצם תוצאה של "מיגנוט" המחשבות שהיו לנו בעבר, לטוב או לרע.

את הנסיבות בחיים שאיתן אנו מתמודדים אנו בעצם "ממגנטים" אלינו. נסיבות לא עושות את האדם הן מגלות אותו בפני עצמו – אלה הם השיעורים שלנו בחיים. אנחנו הכוח היוצר של חיינו.

מגן דוד הוא הקסגרמה,כוכב בעל שישה קודקודים, שבו שני משולשים שווי צלעות מונחים זה על זה, העליון חודו כלפי מעלה, והתחתון חודו כלפי מטה, ויוצרים מבנה של שישה משולשים שווי צלעות המחוברים לצלעות משושה. מגן הדוד הינו אחת מהצורות השימושיות בהיכרות ראשונה של תלמידים בבית הספר היסודי ובתיכון עם כללי הטריגונומטריה, ומאפשר בקלות להדגים אלמנטים כגון דמיון משולשים, חפיפת משולשים, יחסים בין זוויות וצלעות. במרחב אוקלידי ניתן להגדיר מגן דוד כללי כך, שני משולשים חופפים, המקיימים את התנאים הבאים:
אף אחד מהם אינו מכיל קודקוד של האחר. השטח החופף ביניהם בצורת משושה .

צורת מגן דוד מופיעה בתרבויות המזרח הרחוק לפני אלפי שנים. היא אופיינית גם לתרבות המוסלמית הממלוכית. הסמל הופיע לראשונה בהקשר יהודי כבר בתקופת הברזל, במאה השביעית לפני הספירה בחותם יהודי שנמצא בצידון. כמו כן הוא הופיע במספר בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל בתקופת הבית השני ואחריה, אך נראה שללא כל משמעות מיוחדת שכן הוא הופיע לצד חותם שלמה (כוכב מחומש) וצלב קרס.

השם "מגן-דוד" מוזכר לראשונה במקורותינו בתלמוד הבבלי כשם של ברכה "ברוך אתה ה' מגן דוד" (פסחים קי"ז, ע"ב).

הזיהוי של מגן דוד עם היהדות החל בימי הביניים. בשנת 1354 העניק הקיסר קארל הרביעי ליהודי פראג את הזכות להרים דגל. היהודים בחרו בסמל של מגן דוד.
מהמאה ה-19 נפוץ הסמל מגן דוד גם בחותמות של יהודים ועל פרוכות של ארונות קודש.

מגן דוד בקבלה

העדות הקדומה ביותר לסמל בספרות היהודית מופיעה בספרו של החכם הקראי יהודה בן אליהו הדסי במאה ה-12 בספרו אשכול הכופר. בפרק רמ"ב הוא מוקיע את מעשי האנשים בעם שהפכו את סמל מגן הדוד לפולחן: "ומלאכים שבעה לפני המזוזה נכתבים, מיכאל וגבריאל …וכו' ה' ישמרך וסימן זה הנקרא מגן דוד כתוב בכל מלאך ובסוף המזוזה…". אם כן, באותה תקופה היה זה סמל מיסטי על קמיעות. על רבים היה מקובל שזהו האזכור הראשון של המושג "מגן דוד", אך חוקר הקבלה גרשם שלום קבע כי קדם לו פירוש לספר המאגי "האלף-בית של המלאך מטטרון", שנתחבר בתקופת הגאונים.