בהמשך לספרו הראשון ששת כובעי החשיבה , פרסם דה בונו את מודל העשייה.
בספרו משנת 1997,הנקרא: ששת נעלי הפעולה.
    
באימון אישי אנו נדרשים לחשיבה מתוות דרך,לגילוי משאבים פנימיים להשגת מטרותינו.
חשיבות רבה הנני מייחס לתחום העשייה.
חשיבה יצירתית ועשירה לא מספיקה על מנת ליצור שינוי,אלא עשייה והתקדמות
 "בשטח",תוך ניסוי וטעיה. תוך התכוננות למטרות והיעדים שלנו.
שיטת ששת כובעי החשיבה משנה את הדרך שבה החשיבה מתרחשת, בישיבות ובמקומות אחרים: במקום הטיעונים הרגילים לכאן או לכאן היא מאפשרת לאנשים לנהל דיונים מועילים.
 

ידע הוא יישום מוצלח של מידע בעיתוי נכון. זאת אומרת, היכולת לייצר ערך מוסף אישי, אתני ותרבותי ייחודי למידע הקיים, לקשר את המידע החדש לידע שכבר נמצא אצל האדם. יש המכנים זאת "ידע פורה" דהיינו: ידע שאינו "מצוי שם" סתם, או נדרש בעת בחינה, אלא כולל זכירה, הבנה ושימוש פעיל וכך מתפקד בצורה עשירה בחייהם של אנשים ועוזר להם להבין את העולם ולהתמודד עמו.

 
1.      צוות שהגדיר מטרות ויעדים שברורים על כל הצוות. 
2.      צוות שיצר סטנדרטים גבוהים לביצוע עבור עצמו (ולא עבור המנהל).
3.      מאפשר לחברים שלא להסכים זה עם זה ויש לו היכולת לפתור קונפליקטים בתוך הצוות. 
4.      לומד משגיאות העבר על מנת להיות טוב יותר בעתיד. 
5.      מקבל החלטות על פי הסכמה של חברי הצוות, לאחר בדיקה יסודית של כל האלטרנטיבות. 
6.      חש אחדות קבוצתית. 
7.      חש כי הצוות הינו יותר מאשר סך כל איבריו. 
8.      מפתח אווירת עבודה נוחה בה מעורבים חברי הצוות. 
9.      חברי הצוות מקשיבים ונותנים משוב זה לזה. 
10.    חברי הצוות נותנים ביקורת בונה זה לזה. 
11.    ניתן להביע רעיונות באופן מלא , חופשי , וללא חשש.
12.    מכיר בתרומתו הייחודית של כל חבר צוות. 
13.    חברי הצוות מגישים עזרה זה לזה על מנת להגיע למטרות הצוות ולמטרות האישיות של חבר. 
14.    נותן ערך גבוה לדרכים יצירתיות לפתרון בעיות. 
15.    חברי הצוות יכולים לשכנע זה את זה ומפגינים גמישות כאשר יש צורך.

לפני כחודש מלאו 65 שנה לדרכו האחרונה של יאנוש קורצ'אק, שיצא בראש 192 תלמידיו ועוד 8 מבוגרים עובדי המוסד החינוכי שבראשו עמד, אל מותם במחנה ההשמדה.
כשאני חושב על מחנך גדול – הרי יאנוש קורצ'אק (הנריק גולדשמיט) הוא הדוגמה, הוא המופת.
אל בית היתומים שלו הגיעו ילדים מעולם עני וקשוח, שהביאו עמם הרבה חרדות, פחדים וחשדנות. הוא לא היפנה אותם למורי עזר, למורות טיפוליות, לפסיכולוגים או לחינוך מיוחד, אלא לקח על עצמו את המשימה להחזיר להם את אשר נגזל מהם באמצעות מה שכינה:
"אהבה פדגוגית"."אהבה פדגוגית" מושגת לפי קורצ'אק כאשר המבוגר מכובד בעיני הילדים, כאשר רמתו הרוחנית גבוהה, כאשר הוא מהווה עבורם דגם לחיקוי ונותן דוגמה אישית לכל מה שהוא מבקש מהם, כאשר הוא נמנע מלהשתמש בסמכות כפייתית, מתיחס בכבוד לילדים, מחנכם לעצמאות, מבטיח להם שמחת חיים בצד משענת והנאה בתחום האינטלקטואלי.
ועתה צא ולמד – כמה מורים כאלה היו לנו בימי חיינו? כמה מורים (אם בכלל) אנו זוכרים, אשר השפיעו על חיינו השפעה מכוננת?