שחיקה הינה מושג המבטא שינויים התנהגותיים, הכרתיים ופיסיים, המתגלים אצל אנשי מקצוע בייחוד אנשי מקצוע המעניקים שירות לזולת. השחיקה נגרמת עקב מגע ממושך עם מקבלי השירות ובין אילו נמנים גם המורים. ישנן סיבות רבות התורמות לשחיקתם של המורים אך בעבודה זו אעמוד על טיבן של שלוש מהסיבות העיקריות: יחסי הגומלין בין המורה לבין תלמידיו, יחסי הגומלין של המורה לבין עמיתיו וציפיות של מורים מתפקידם.
  
יחסי הגומלין בין המורה לבין תלמידיו:

הנושא – פיתוח הערך אחריות בילדים במסגרת המשפחתית, הוא נושא בו אני מרבה לעסוק בתחום אימון אישי, הוא נושא המרבה להעסיק את ההורים ולכן החלטתי להעלות מקצת הרעיונות על הכתב. אין לי ספק, שמשפחות רבות, שהעניין קרוב לליבם, ימצאו דרכים נוספות לפתח אחריות בקרב ילדיהם וככל שירבו, כן ייטב.
בעקרון מתאימים דברי לטווח גילאים רחב מילדות ועד בגרות.

אני רואה בהורים, את המבוגרים המובילים את התהליך. ככל שיתחילו בכך בשלב מוקדם של התפתחות הילד הראשון, יהפוך הדבר לתרבות המשפחתית, לאורח החיים במשפחה. כל ילד שייווסף, יכנס לאווירה וכל ילד שיגדל, ימשיך לפתח את הגישה ויעמיק את רבדי האחריות שלו.

אין בכוונתי לרפות ידיהם של אילו שטרם עשו זאת במודע וילדיהם גדלו. בכל שלב של חיי המשפחה, אפשר, רצוי וכדאי להתיישב סביב השולחן ולהעלות את סוגיית האחריות והערבות ההדדית, לבטא את התרומה שייתרם כל אחד במשפחה לאורם ולקבוע כיוון דרך, גבולות וסייגים, עפ"י מפת הצרכים של כל אחד מבני המשפחה.
            
הווה אומר, לקבוע מה פירוש:

על-פי פרויד הנפש מורכבת משלוש רשויות: סתמי – איד; אני – אגו; אני עליון – סופר אגו.
האגו מתווך בין האיד (היצרים, כמו: רעב, כעס) לבין הסופר אגו (עקרונות המוסר והנורמות החברתיות של האדם).
מכאן, ש- אגו "בריא" הוא אגו המצליח לשמור על איזון בין הדחפים הפנימיים של האדם לבין הציוויים החברתיים.

האגו הוא החלק המהווה את עיקר המודע של האדם. האדם אינו נולד עם אגו, אלא הוא מתפתח בבני האדם, תוך כדי מגע וקשר שלהם עם המציאות.
כאשר התינוק מבחין שלא כל רצונותיו באים לכלל מענה ע"י העולם הסובב אותו, כאן נוצר לראשונה האגו שלו.

האגו הוא,אפוא, הזהות הרוחנית והפיסית של האדם – המהות שלו.
כדי לדעת מיהו, על האדם בראש וראשונה לדעת לקבל את עצמו, כפי שהוא, על הכישרונות, היכולות והחולשות שבו. כך יוכל להכיר את האגו שלו – האם הוא מנופח וגורם לו לנהוג בברוטאליות ובאטימות לב, האם הוא צנוע, מרחיק אותו מקנאות, מקטנוניות וגורם לו להיות רחב לב, סולח, משחרר…

כיון שהאגו הוא החלק באישיותנו המצביע בפנינו על מי שאנחנו, על ההערכה העצמית שלנו ועל חשיבותנו, הרי כשההערכה העצמית נמוכה, האגו "תופס פיקוד" ורוצה להראות לכולם – "כמה אני שווה…" וזאת כדי לקבל חיזוקים חיצוניים (זה למשל המקרה, שכולנו בודאי נתקלנו בו – אדם שבחברה יתפוס פיקוד, ירבה לספר ולפאר את עצמו, עד שכולם יטפחו על שכמו בבחינת "אין כמוך").
לכן חשוב שהאדם יהיה מודע לעצמו ובעל הערכה עצמית לכישוריו, על סמך מעשיו ואז לא ישתלט עליו האגו והאדם לא יחפש חיזוקי סרק.

בעולם הרוחני קיימות דעות שונות באשר לאגו. יש הטוענים שצריך לבטלו, כי הוא תופעה שלילית, באשר הוא צורך כפייתי של האדם, לראות את עצמו כמיוחד ושונה מאחרים. ויש הטוענים שפשוט צריך להפחית את האגו או לבט