מאסטר בשפת

הנושא – פיתוח הערך אחריות בילדים במסגרת המשפחתית, הוא נושא בו אני מרבה לעסוק בתחום אימון אישי, הוא נושא המרבה להעסיק את ההורים ולכן החלטתי להעלות מקצת הרעיונות על הכתב. אין לי ספק, שמשפחות רבות, שהעניין קרוב לליבם, ימצאו דרכים נוספות לפתח אחריות בקרב ילדיהם וככל שירבו, כן ייטב.
בעקרון מתאימים דברי לטווח גילאים רחב מילדות ועד בגרות.

אני רואה בהורים, את המבוגרים המובילים את התהליך. ככל שיתחילו בכך בשלב מוקדם של התפתחות הילד הראשון, יהפוך הדבר לתרבות המשפחתית, לאורח החיים במשפחה. כל ילד שייווסף, יכנס לאווירה וכל ילד שיגדל, ימשיך לפתח את הגישה ויעמיק את רבדי האחריות שלו.

אין בכוונתי לרפות ידיהם של אילו שטרם עשו זאת במודע וילדיהם גדלו. בכל שלב של חיי המשפחה, אפשר, רצוי וכדאי להתיישב סביב השולחן ולהעלות את סוגיית האחריות והערבות ההדדית, לבטא את התרומה שייתרם כל אחד במשפחה לאורם ולקבוע כיוון דרך, גבולות וסייגים, עפ"י מפת הצרכים של כל אחד מבני המשפחה.
            
הווה אומר, לקבוע מה פירוש:

עבודה היא ערך מרכזי בחיינו, לכן כל איום עליה גורם לתחושות לחץ וחרדה.
לפי מחקרים בארץ ובעולם, כ-30% מהעובדים מדווחים על לחץ ממקור תעסוקתי כגורם מרכזי לתחושות של מתח ודחק נפשי בחיים. ("ידיעות אחרונות", "רק בריאות" 2.12.07)
                
מקום העבודה בעולם המודרני וההשגי, הוא, כאמור, מקור בלתי פוסק ללחצים. הוא אינו עוד אותו מקום בטוח כפי שהיה בעבר – יש בו אי ודאות וחוסר בטחון כלכלי. שעות עבודה רבות, אחריות כבדה, דרישות גבוהות מצד הממונים התובעניים. "השורה התחתונה" היא החשובה. השאלה המקובלת על הממונים היא:  מה מבחן התוצאה? הקשיים, הדרך, לא תמיד מעניינים את הממונים.
גם שינויים ארגוניים, המוכנסים חדשות לבקרים בעידן שלנו, כדי לשפר את העבודה ולייעלה, מעוררים תחושות לחץ רבות, שכן הבלתי מוכר נתפס כמאיים.
 

צ'ארלי צ'אפלין קרא את השיר ביום הולדתו ה-70, בתאריך 16.4.59

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבנתי שתמיד בכל הזדמנות אני הייתי במקום הנכון,
בשעה הנכונה ובדקה הנכונה
ואז יכולתי להרפות.
היום אני יודע שיש לזה שם: "הערכה עצמית".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי,
הם רק אזהרות שאני הולך נגד הא