חג השבועות
חג שבועות – על שם שבעה שבועות שסופרים לפניו, וביום החמישים חג לה' ולתורה אשר נתן.
יום הביכורים – על שם המנחה החדשה, לחם תנופה שתיים שמביאים למקדש, והיא מתרת החדש להביא ממנו מנחות למקדש. וביום זה מתחילה עונת הביכורים, שכל אחד לוקח מראשית כל פרי אדמתו, משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, שם אותם בטנא ומביאם בית ה'. ולקח הכוהן הטנא מידו והניחו לפני מזבח ה' אלקים.
במהות של הענין ,שערו בנפשכם שגידלתם עץ והנה סוף סוף צמח לו הפרי הראשון, ועוד פירות ראשונים נוספים. כמה דחית סיפוק , איפוק וריסון עצמי נדרשים כדי לתת את הפרי הבכור לאחר ולא לעצמך בלבד.
נסו לחשוב על זה במושגים של הישראלי בשנים אלו. ראו את ההורה אומר לבנו אל תיגע בפרות אלו , את אלו נעלה לירושלים. אין זו נתינה אחרי שחגגת ומיצית ומלאת את רעבונך לפרי החדש, זו נתינה כשהגרוי לקחת לעצמך גדול ביותר.
אחד ממרכיבי ההתנהגות של אנשים מצליחים זו היכולת לדחות סיפוקים ורווחים מידיים למען יעד, חזון גדול וחשוב יותר.
עצרת – קראוהו חכמים, לפי שעיקר עניינו של חג זה שהוא שמיני שאחר שבעת ימי חג המצות וקשור עמהם; המשכם הוא וסיומם. ימי הספירה שביניהם אינם מפסיקים, שהם כחולו של מועד שאינו מפסיק בין חג ראשון לאחרון. נמצא, שיום זה הוא כשמיני עצרת שלאחר החג, ולכן קראוהו על שמו, עצרת. כלומר, עצרת של פסח.
חג השבועות הינו חלק משלושת הרגלים: בהם היו נותנים תרומה לבית המקדש.
החליטו איזו תרומה הינכם נותנים לעצמכם בחג זה, מה מנעתם מעצמכם עד היום כי פחדתם לעשות כן.
מה מנעתם מעצמכם לעשות כי לא היה לכם "מספיק זמן".
אולי חופשה, אולי לטפס על קיר טיפוס, אולי טיול רגלי בפארק הקרוב.
גם אם זה הדבר הקטן ביותר, אל תדחו אותו , תנו לעצמכם מתנה ועשו זאת.
תגובה אחת
יש להדגיש את הקשר בין יציאת היהודים ממצרים מעדות לחירות . וחג שבועות מקרבן לעבודת השם. חמישים יום התכונן העם היוצא ממצרים לקבלת התורה והמצוות כדי להישאר מחוברים למי שנאמר עליו שהוציא את העם מעבדות. משה רבינו שהיה המנהיג של היוצאים ממצרים. גרם למעמד המיוחד של גילוי האלוקות לעם ישראל . כך שהרצף של חמישים יום הוא החשוב .