חג פסח

בלחיצת יד

ספר בשפת הגוף:

ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף עסקית,
מגיש לכם במתנה את המדריך:  "סודות שפת הגוף"
למעלה מ – 50,000 איש כבר הורידו וקראו את המדריך הזה!

הכנס הקרוב: סודות שפת הגוף

לימודי שפת הגוף שלב א'!

מתקיים במכון מופת, צפון תל אביב.
3 שעות מרתקות שהן מבחינת צוהר לעולם המטורף של שפת הגוף.

קורס אינטרנטי בשפת הגוף - אמיר הלמר

הקורס האינטרנטי בשפת הגוף

איך לקרוא אנשים, להבין ולהשפיע!

בהנחיית:
ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף, תלמידו של פרופ' פול אקמן
זהו הקורס המקורי! הראשון והמקיף ביותר בישראל!

חג פסח

מה בין פסח – חג החרות לשבועות – חג מתן תורה?

חג השבועות שונה מכל חגי התורה בכך, שהתורה אינה מציינת תאריך קבוע בו עלינו לחוג אותו, אלא מורה לנו לספור שבעה שבועות – "ספירת העומר" – מהיום השני של פסח ולחגוג ביום החמישים. מכאן שמו "שבועות". מהווה מעין סיום מעגל של: פסח-ספירת העומר-שבועות.
אנו למדים מכך שקיים קשר בין חג הפסח – חג חירותנו לחג השבועות – זמן מתן תורתנו.
מכאן, שקיים קשר בין החירות לתורה.

נתחיל מהמשמעות החקלאית של הקשר: חג הפסח הוא חג האביב ושבועות הוא חג הקציר והביכורים.
נסיים במשמעות ההיסטורית והלאומית של הקשר: פרשת הבכורים שאותה נהגו לקרוא בטכס הבאת הבכורים בבית המקדש, מהווה תמצית ההיסטוריה של עם ישראל דאז: הירידה למצרים, השעבוד, יציאת מצרים, השיבה לארץ ישראל וחובת הבאת הבכורים. (דברים כ"ו פס' 5-11).
המשמעות ההיסטורית באה כתחליף למשמעות החקלאית שאיבדה תוקפה בהיות העם בגולה.
כך – חגיגות מתן תורה הן המשך לחגיגות יציאת מצרים.

אני מבקש לעמוד על הקשר בין שני חגים אלו, במשמעות של המושג חירות או חופש.
אריך פרום, בספרו "מנוס מחופש" כותב על המשמעות הדו-ערכית של החופש.
פרום מעלה את ההבחנה בין ה"חופש מאת" ל"חופש לשם".

ה"חופש מאת" הוא ההשתחררות ממשהו, ממישהו, מעולו של מישהו.
ה"חופש לשם" הוא החופש של האדם למשול בעצמו ולהגשים את ייחודו וייעודו.
קיים פער בין השניים, כדבריו:
"מצד אחד השתחררות גוברת של האדם מסמכויות חיצוניות, מצד שני בידוד גובר והולך (עצם החופש משאירו בודד), וכתוצאה מכך, הרגשה של חוסר חשיבות וחוסר אונים של היחיד."
על האדם להיות מודע לפער זה, להתאמן וללמוד כיצד לצמצם או לבטל כליל את הפער, כמוסבר בהמשך.

בעיית החופש היא בעיה איכותית. אדם המקבל את ה"חופש מאת", עדיין לא אומר שקבל או מצא את ה"חופש לשם". עכשיו עליו לפעול כדי להשיג את ה"חופש לשם", דהיינו: עליו למצוא את המגדלור של חייו, לעצב את חזונו ולהגיע להגשמה עצמית, כך שיאמין בעצמו ובחיים.

ובכן, בצאת ישראל ממצרים, העם קבל את ה"חופש מאת" החופש משעבוד לפרעה ולמצרים, ולכן מצוינת בתורה הסיבה לחגוג חג זה: "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת? ואמרת אלו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים". (שמות י"ג מס' 14).
חג השבועות מדבר על ה"חופש לשם" – "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה" ("ויקרא" כ"ג). דהיינו: ספרו שבעה שבועות "וחג שבועות תעשה לך", כלומר: עשה משהו שכדאי לחוג אותו. צור אתה את הסיבה לחגיגה. תגיע להגשמה, תאמין ביכולתך וכך תוציא מן הכוח אל הפועל את היכולת והסיבה לחגיגה.
האחריות היא אם כן, על האדם ליצור את ה"חופש לשם".

אנו קוראים לשבועות – "חג מתן תורה", למרות שלא מוזכר בתורה כל קשר בין החג לבין מתן תורה. ומסבירים חז"ל – חג שבועות הוא יום שבו ניתנה תורת חיים, שבו מלמדנו ה' כיצד להתנהל בעולם הזה, דהיינו: ה"חופש לשם".
ביום זה אנו שמחים על התורה שבאמצעותה נמצאנו שונים משאר אומות העולם.
בחג הפסח גאל ה' את העם גאולה פיזית ובחג השבועות השלים את תהליך הגאולה בגאולה רוחנית – בתיתו את התורה.

בחג הפסח אנו נזכרים בעבר – סיפור יציאת מצרים שהוא שיחזור ההיסטוריה.
בחג השבועות אנו מדגישים את ההווה, מביאים בכורים, שמחים ומודים על כך: "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'… ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוהיך ולביתך" (דברים כ"ו).
העבר מעניק משמעות להווה. חג השבועות מציג לאדם את האתגר לחוות את ההווה, להכיר ולהוקיר את הטוב שבחייו – "ושמחת בכל הטוב"…

הסיום אופטימי! המסר ברור!
הכדור בידי כל אחד מאתנו, אימון אישי  – התנהלותנו, התכוונותנו, מעשינו יעידו עלינו ויצדיקו (או לא) את
ה"חופש לשם", הוא החופש שמעיד על הגשמה, שהיא גולת הכותרת של החיים.

במסר זה, במלוא הענווה, אני שולח אתכם להתכונן לחג השבועות ולחגוג אותו.

 

 

 

אהבתם את המאמר,
רוצים להמשיך להתפתח,
ריכשו עוד היום את מארז ספרי המגלור להצלחה:
https://bodylanguage.ravpage.co.il/migdalor

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

שפת גוף

אבחון בשפת גוף

שפת גוף היא שפה לכל דבר

שפת גוף הינה שפה, בה משמשות הבעות הפנים, תנועות ותנוחות הגוף השונות, להבעה ולהעברה של מסרים רצויים.
רוב התקשורת בין אנשים מועברת דרך התת מודע, כגון שפת גוף, תנוחת גוף, אינטואיציה וכו'.

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

אני והאגו

על-פי פרויד הנפש מורכבת משלוש רשויות: סתמי – איד; אני – אגו; אני עליון – סופר אגו.
האגו מתווך בין האיד (היצרים, כמו: רעב, כעס) לבין הסופר אגו (עקרונות המוסר והנורמות החברתיות של האדם).
מכאן, ש- אגו "בריא" הוא אגו המצליח לשמור על איזון בין הדחפים הפנימיים של האדם לבין הציוויים החברתיים.

האגו הוא החלק המהווה את עיקר המודע של האדם. האדם אינו נולד עם אגו, אלא הוא מתפתח בבני האדם, תוך כדי מגע וקשר שלהם עם המציאות.
כאשר התינוק מבחין שלא כל רצונותיו באים לכלל מענה ע"י העולם הסובב אותו, כאן נוצר לראשונה האגו שלו.

האגו הוא,אפוא, הזהות הרוחנית והפיסית של האדם – המהות שלו.
כדי לדעת מיהו, על האדם בראש וראשונה לדעת לקבל את עצמו, כפי שהוא, על הכישרונות, היכולות והחולשות שבו. כך יוכל להכיר את האגו שלו – האם הוא מנופח וגורם לו לנהוג בברוטאליות ובאטימות לב, האם הוא צנוע, מרחיק אותו מקנאות, מקטנוניות וגורם לו להיות רחב לב, סולח, משחרר…

כיון שהאגו הוא החלק באישיותנו המצביע בפנינו על מי שאנחנו, על ההערכה העצמית שלנו ועל חשיבותנו, הרי כשההערכה העצמית נמוכה, האגו "תופס פיקוד" ורוצה להראות לכולם – "כמה אני שווה…" וזאת כדי לקבל חיזוקים חיצוניים (זה למשל המקרה, שכולנו בודאי נתקלנו בו – אדם שבחברה יתפוס פיקוד, ירבה לספר ולפאר את עצמו, עד שכולם יטפחו על שכמו בבחינת "אין כמוך").
לכן חשוב שהאדם יהיה מודע לעצמו ובעל הערכה עצמית לכישוריו, על סמך מעשיו ואז לא ישתלט עליו האגו והאדם לא יחפש חיזוקי סרק.

בעולם הרוחני קיימות דעות שונות באשר לאגו. יש הטוענים שצריך לבטלו, כי הוא תופעה שלילית, באשר הוא צורך כפייתי של האדם, לראות את עצמו כמיוחד ושונה מאחרים. ויש הטוענים שפשוט צריך להפחית את האגו או לבט

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

מתכון לתקשורת :

שתי כוסות של הקשבה,
כוס וחצי של אהבה,
שתי כפיות של רגישות,
ועוד קמצוץ של נחישות,
כפית של פתיחות
במקום חופן מתיחות,
כף אחת של ויתור
וזה בעצם כל הסיפור.

מחממים את התנור לדרגת גשר,
משמנים תבנית בהסכמים ובקשר,
מוסיפים פירורים של תקשורת
אופים בחמימות ובחום עד בלי די
ובאו השלום והשלווה
למקומותינו- הלוואי!

רק אהבה תביא אהבה,

לקריאת המאמר