חזונו של הרצל, החזון האישי של כל אחד
ומה שביניהם.
"יום הרצל" חל ב-י' באייר, יום הולדתו של הרצל והוא יום זיכרון ממלכתי.
הפרשנות סביב מורשת הרצל אינה אחידה ובכל-זאת גדולתה בכך שכמעט כל הזרמים הפוליטיים בישראל, מוצאים בה חלקים לרוחם. על זה נאמר – כל אחד וההרצל שלו.
הרצל הוכיח כי "חלום ומעשה אינם שונים כל-כך, כפי שנוטים לחשוב, כי כל מעשי אדם בחלום יסודם וגם אחריתם חלום" (הרצל ב"אלטנוילנד").
חזונו של הרצל הוגשם והעם היהודי שב לארצו. המציאות השוררת כיום בישראל, עלתה ללא ספק על דמיונו של הרצל. כך כפי שההישגים עצומים, כולנו יודעים שהקשיים עצומים לא פחות, מבית ומחוץ.
בשובו מהקונגרס הציוני הראשון שכינס בבאזל בשנת 1897, כתב הרצל ביומנו:
"אם אמצה את קונגרס באזל בדיבור אחד – שאזהר שלא להגותו ברבים – הריהו זה:
בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים.
אם אומר זאת היום בקול, יענה לי צחוק כללי.
אולי בעוד חמש שנים, ובודאי בעוד חמישים שנה,
יודו בכל כולם".
חמישים ואחת שנים אחר-כך קמה המדינה שהרצל חזה. לא בכדי מכונה תאודור הרצל ב – "מגילת העצמאות" שלנו – "הוגה חזון המדינה היהודית":
"בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו". (פיסקה 4 ב"מגילת העצמאות").
הרצל ידע וכל אחד יודע, שחזון דורש תכנון והגשמה. להגשמה לא זכה הרצל להגיע, אך הוא היטיב לתכנן את עתידו של העם היהודי, עוד בטרם נראה הדבר באופק. את רעיונותיו העלה בשנת 1896 בחיבורו: "מדינת היהודים", בו הציג את השאלה היהודית כשאלה לאומית וכצורך לאומי – "מדינת היהודים הוא צורך העולם ועל כן קום תקום". והדרך להוציאה לפועל היא בבניית חברה חדשה ובזכותם של היהודים לבית לאומי.
בשנת 1902 חיבר הרצל את הרומן האוטופי "אלטנוילנד" ("ארץ ישנה חדשה") – בו תאר את החברה העתידית שיקימו היהודים בארץ ישראל – חברה מודרנית, דמוקרטית ומשגשגת, סובלנית ושוחרת שלום.
רעיונות שהם רלבנטיים היום לא פחות משהיו בעת כתיבת הספר.
סיסמתה של החברה הזו, כפי שאמר אחד מגיבורי הרומן: "מעכשיו ולתמיד: בן-אדם אחי אתה".
הרצל הפך רעיון לתכנית והתכנית הפכה למציאות.
אם – "חזון הוא תמונה שאדם רואה בחלומו, בדמיונו או בעיני רוחו, תיאור של דברים בעתיד בהתאם לשאיפה, משאת-נפש" (מילון אבן-שושן), הרי שאנו יכולים לומר, שחזונו של הרצל מתחבר להגדרה זו, כשם שחזונו האישי של כל אדם, יכול להתחבר להגדרה זו.
או למשל ההגדרה:
"חזון הוא היכולת לראות את האפשרי לפני שהוא הופך לברור מאליו" –
האם הוא מתחבר לחזונו של הרצל?
האם הוא מתחבר לחזון האישי שלך?
כך, ניתן להציב מול הגדרות דומות, חזון לאומי כחזונו של הרצל, ו/או חזון אישי של כל אחד ולהבין שיש חוט מקשר, קו מנחה בין הדברים.
בהמשך לכותרת דברי אלו: "חזונו של הרצל והחזון האישי של כל אחד ומה שביניהם" – אני מציע להעמיד מול עיני רוחנו את הרצל – החזון, התכנון והביצוע ואת העצמי של כל אחד – חזונו, דרכי תכנון ואפשרויות ביצוע – לשרטט מפה אישית עם אבני דרך, לקרוא, אימון אישי ולהתחיל לצעוד במשעול שהתווינו.
ולסיום:
הרצל האמין שהאדם יוצר את החברה שבה הוא חי וכשכזה, הוא אחראי להישגיה ולמחדליה. חשיבות רבה נתן לבחירה המודעת ולכוח הרצון האנושי. לכן המוטו של ספרו "אלטנוילנד" הוא:
"אם תרצו אין זו אגדה"!
ואחרית דבר של ספרו הוא:
"אבל אם לא תרצו, כל מה שסיפרתי לכם הוא אגדה – וישאר אגדה".
