טיפוח יחסי רעות ואיכפתיות כלפי החברה וכלפי הסביבה

חינוך

בלחיצת יד

ספר בשפת הגוף:

ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף עסקית,
מגיש לכם במתנה את המדריך:  "סודות שפת הגוף"
למעלה מ – 50,000 איש כבר הורידו וקראו את המדריך הזה!

הכנס הקרוב: סודות שפת הגוף

לימודי שפת הגוף שלב א'!

מתקיים במכון מופת, צפון תל אביב.
3 שעות מרתקות שהן מבחינת צוהר לעולם המטורף של שפת הגוף.

קורס אינטרנטי בשפת הגוף - אמיר הלמר

הקורס האינטרנטי בשפת הגוף

איך לקרוא אנשים, להבין ולהשפיע!

בהנחיית:
ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף, תלמידו של פרופ' פול אקמן
זהו הקורס המקורי! הראשון והמקיף ביותר בישראל!

חינוך
  "הדואג לימים – זורע חיטה, הדואג לשנים – נוטע עצים,
                              הדואג לדורות – מחנך אנשים".

טיפוח יחסי רעות ואיכפתיות כלפי החברה וכלפי הסביבה

 
מטרות רבות למערכת החינוך שלנו, אשר עברו שיכתוב במשך השנים. בשנת 2000 עבר חוק החינוך הממלכתי התשי"ג-1953 שינוי,  באשר למטרות החינוך הממלכתי וקבע 11 מטרות המפורטות בחוק – החל מחינוך אדם להיות אוהב עמו וארצו ונאמן למדינתו, דרך הנחלת עקרונות מגילת העצמאות, הקניית השגים בתחומי דעת ומדע שונים, ביצירה האנושית לסוגיה ולדורותיה, שאיפה להענקת שיויון הזדמנויות, לימוד תולדות ישראל, מדינת ישראל, תורת ישראל, מורשת ישראל, הכרת השפה, התרבות והמורשת של האוכלוסיה הערבית ושאר מיעוטים במדינה וכמובן – טיפוח מעורבות בחיי החברה הישראלית, פיתוח יחס של כבוד ואחריות לסביבה.
כולן מטרות ראויות וחשובות. יש המושגות בחלקן בבתיה"ס שלנו, יש המושגות במלואן ויש כאלה אשר רק כתובות על הנייר.
כבוגר מערכת החינוך הישראלית לשלביה, אני מבקש להעלות ולהדגיש מטרה, אשר אני קורא לה:
טיפוח יחסי רעות ואיכפתיות כלפי החברה וכלפי הסביבה. אני רואה במטרה כזו חשיבות מרכזית לאיכות חיינו בארץ הזו, ואני רואה רבים מבתי הספר כמשלמים מס שפתיים בלבד להגשמתה.
מנין נובעת חשיבות מטרה זו בעיני?
כולנו חשים במציאות החברתית העכשווית, הלוקה בחוסר אמון הדדי, בחוסר איכפתיות, באדם לאדם – זאב, בצפצוף וזלזול בערכים של סולידיות, של כבוד לזולת, של נתינה, של טיפוח הסביבה הפיזית, של שמירה על נקיון הסביבה מחוץ לדלת הבית ועוד ועוד.
מציאות זו דורשת שינוי ושינוי מיידי ומהותי.
איך מפתחים מטרה כזו לכלל התנהלות כוללת של המוסד החינוכי?
מילת המפתח , לדעתי, היא – דיאלוג. קיום דיאלוג מתמשך אורכי ורוחבי בין כל השותפים של המוסד החינוכי. בניית מערכת כזו, אשר תאפשר ותקדם העלאת כל בעיה וכל נושא לדיון קבוצתי, כתתי, שכבתי, בית-ספרי. אשר תקיים דיאלוג נטול איומים, שהוא תנאי לצמיחה אישית.
הוא הדין כמובן, במסגרת צוות המורים – לחלוק רגשות, רעיונות, מחשבות, ארועים – לתת לגיטימציה לקיום דיאלוג בכל נושא ובכל שיח.
מכאן תצמח רוח של שיתוף, הבנה ואחווה ולא מהפעלת סמכות המורה. פתיחותו של המחנך, הקשבתו, סובלנותו והדרכתו, ישולבו בדיאלוג הפתוח ויקנו הרגשה של בטחון, של רעות ושל אמון הדדי בין באי המוסד החינוכי.
חישבו – מיהו המורה אותו אתם זוכרים מתקופת לימודיכם? במה שבה את לבכם וזכרונכם? האם במידע שהקנה לכם? באופן בו הקנה? ביחס האישי שלו אליכם? במפגש חשוב שהיה לכם אתו ב-4 עינים? בקשר שנוצר בינו ובין התלמידים? – עפ"י תשובתכם תבינו מה הדבר החשוב ביותר שאנו מחפשים במורה ובמחנך. בפרט בעידן שלנו, בו הנגישות למידע כ"כ רחב ופתוח והמורה אינו עוד השליט הבלעדי על הידע.
ומספר מילים על היחס לסביבה הטבעית:
בספרו "קץ החינוך" אומר ניל פוסטמן שתפקידו של ביה"ס הוא לאפשר לתלמידים מידע וכלים, כדי שיוכלו להשתתף בדיון הבלתי פוסק ולדעת לשאול שאלות חדשות, לדון בהן ולהתווכח על הפתרונות האלטרנטיביים. "עלינו לתת את הדעת יותר ל'מה' ופחות ל'איך'". לדעתו של פוסטמן יש לחנך כיום עפ"י נראטיבים ("סיפורים"), שהראשון בהם הוא הידיעה שלכל בני האדם יש אחריות להמשך קיומו של כדור הארץ. לפיכך הרעב איננו רק בעיה סומאלית והטרור איננו בעיה ישראלית בלבד. החור באוזון ישפיע על כל אזרחי כדור הארץ ועל כולם להבין כי למרות שוני לאומי, שבטי או דתי, לכולם יש אחריות לאיכות החיים בכדור הארץ ולהמשך קיומו.
פוסטמן מניח, אפוא, כי ההתיחסות האיכפתית חורגת מן התחום של יחסי אנוש, אל ההוויה כולה. כלומר, להתיחסותנו כלפי הסביבה יש מימד ערכי, יש משמעות מוסרית.
ולכן, ככל שנתחנך לדון בכך, לחפש פתרונות אפשריים במסגרות מאפשרות ותומכות של ביה"ס, כך נפתח יחס של חשיבות ואיכפתיות לנושא.
לסיכום – על ביה"ס לסייע בגיבושה של גישה חינוכית שתתמודד עם המטרה של פיתוח יחס של איכפתיות לאדם ולסביבה, והמוסד החינוכי על צוותו ועובדיו, חייבים להיות חוד החנית ודוגמה אישית בהגשמת מטרה חשובה זו.

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

התפתחות עסקית

אינטליגנציה רגשית, איש המכירות ומה שביניהם

ההתפתחות האבולוציונית שלנו במאה האחרונה, חייבה אותנו, ככל הנראה, להשתמש יותר בכישורים שכליים וטכניים, כדי להביא את העולם למקום שהוא נמצא בו היום. התפתחנו ופיתחנו את האינטליגנציה השכלית, אבל הזנחנו את האינטליגנציה הרגשית.

המסר של אסכולת "האינטליגנציה הרגשית" הוא: כדי להצליח בחיים, או לחיות חיים מאושרים, לא מספיק להיות חכם במובן השכלי המקובל. בנוסף לאינטליגנציה השכלית- IQ, צריך גם אינטליגנציה רגשית- EQ.
אפשר לאפיין את האינטליגנציה הרגשית ביכולת רגשית לתפקד באופן אופטימלי במצבים מורכבים. באותה מידה ניתן לאפיין אינטליגנציה שכלית ביכולת שכלית לתפקד באופן אופטימלי במצבים מורכבים.
השילוב בין שתי היכולות הללו חשוב לתיפקוד יומיומי נכון ויעיל. השימוש רק באחד משני סוגי האינטליגנציה, לא יביא אותנו אפוא, להתנהגות אופטימלית.
מימצאים רבים מעידים על כך, שאנשים בעלי מיומנות רגשית נהנים מיתרון בכל תחום בחיים ויש להם סיכוי טוב יותר להיות מרוצים ויעילים בחייהם, בתוקף העובדה שהם מסגלים לעצמם אותם הרגלים נפשיים המעודדים את פריונם.

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

ששת נעלי הפעולה

בהמשך לספרו הראשון ששת כובעי החשיבה , פרסם דה בונו את מודל העשייה.
בספרו משנת 1997,הנקרא: ששת נעלי הפעולה.
    
באימון אישי אנו נדרשים לחשיבה מתוות דרך,לגילוי משאבים פנימיים להשגת מטרותינו.
חשיבות רבה הנני מייחס לתחום העשייה.
חשיבה יצירתית ועשירה לא מספיקה על מנת ליצור שינוי,אלא עשייה והתקדמות
 "בשטח",תוך ניסוי וטעיה. תוך התכוננות למטרות והיעדים שלנו.
שיטת ששת כובעי החשיבה משנה את הדרך שבה החשיבה מתרחשת, בישיבות ובמקומות אחרים: במקום הטיעונים הרגילים לכאן או לכאן היא מאפשרת לאנשים לנהל דיונים מועילים.
 

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

התעשרות מהירה והשלכותיה

התופעה של התעשרות מהירה, הולכת ומתרחבת בשנים האחרונות. תחומי ההתעשרות מגוונים – שוק הנדל"ן, שוק ההון, תחום ההיי-טייק, חברות הזנק, תחומי מסחר שונים ועוד.
אעמוד בדברי על קצה קצהו של קרחון ההתעשרות – שוק ההון, על ההשלכות של ההתעשרות המהירה במסגרת המשפחתית והחברתית ולבסוף אציע מספר המלצות.

חתך המשקיעים בשוק ההון מורכב מאנשים המצטרפים למסחר בשיטות שונות ולפרקי זמן שונים. מה מניע אנשים להיכנס לתחום שוק ההון ולהיות שותפים פעילים בו, כאשר הנתונים הם כדלקמן:

לקריאת המאמר