טיפוח יחסי רעות ואיכפתיות כלפי החברה וכלפי הסביבה

חינוך

בלחיצת יד

ספר בשפת הגוף:

ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף עסקית,
מגיש לכם במתנה את המדריך:  "סודות שפת הגוף"
למעלה מ – 50,000 איש כבר הורידו וקראו את המדריך הזה!

הכנס הקרוב: סודות שפת הגוף

לימודי שפת הגוף שלב א'!

מתקיים במכון מופת, צפון תל אביב.
3 שעות מרתקות שהן מבחינת צוהר לעולם המטורף של שפת הגוף.

קורס אינטרנטי בשפת הגוף - אמיר הלמר

הקורס האינטרנטי בשפת הגוף

איך לקרוא אנשים, להבין ולהשפיע!

בהנחיית:
ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף, תלמידו של פרופ' פול אקמן
זהו הקורס המקורי! הראשון והמקיף ביותר בישראל!

חינוך
  "הדואג לימים – זורע חיטה, הדואג לשנים – נוטע עצים,
                              הדואג לדורות – מחנך אנשים".

טיפוח יחסי רעות ואיכפתיות כלפי החברה וכלפי הסביבה

 
מטרות רבות למערכת החינוך שלנו, אשר עברו שיכתוב במשך השנים. בשנת 2000 עבר חוק החינוך הממלכתי התשי"ג-1953 שינוי,  באשר למטרות החינוך הממלכתי וקבע 11 מטרות המפורטות בחוק – החל מחינוך אדם להיות אוהב עמו וארצו ונאמן למדינתו, דרך הנחלת עקרונות מגילת העצמאות, הקניית השגים בתחומי דעת ומדע שונים, ביצירה האנושית לסוגיה ולדורותיה, שאיפה להענקת שיויון הזדמנויות, לימוד תולדות ישראל, מדינת ישראל, תורת ישראל, מורשת ישראל, הכרת השפה, התרבות והמורשת של האוכלוסיה הערבית ושאר מיעוטים במדינה וכמובן – טיפוח מעורבות בחיי החברה הישראלית, פיתוח יחס של כבוד ואחריות לסביבה.
כולן מטרות ראויות וחשובות. יש המושגות בחלקן בבתיה"ס שלנו, יש המושגות במלואן ויש כאלה אשר רק כתובות על הנייר.
כבוגר מערכת החינוך הישראלית לשלביה, אני מבקש להעלות ולהדגיש מטרה, אשר אני קורא לה:
טיפוח יחסי רעות ואיכפתיות כלפי החברה וכלפי הסביבה. אני רואה במטרה כזו חשיבות מרכזית לאיכות חיינו בארץ הזו, ואני רואה רבים מבתי הספר כמשלמים מס שפתיים בלבד להגשמתה.
מנין נובעת חשיבות מטרה זו בעיני?
כולנו חשים במציאות החברתית העכשווית, הלוקה בחוסר אמון הדדי, בחוסר איכפתיות, באדם לאדם – זאב, בצפצוף וזלזול בערכים של סולידיות, של כבוד לזולת, של נתינה, של טיפוח הסביבה הפיזית, של שמירה על נקיון הסביבה מחוץ לדלת הבית ועוד ועוד.
מציאות זו דורשת שינוי ושינוי מיידי ומהותי.
איך מפתחים מטרה כזו לכלל התנהלות כוללת של המוסד החינוכי?
מילת המפתח , לדעתי, היא – דיאלוג. קיום דיאלוג מתמשך אורכי ורוחבי בין כל השותפים של המוסד החינוכי. בניית מערכת כזו, אשר תאפשר ותקדם העלאת כל בעיה וכל נושא לדיון קבוצתי, כתתי, שכבתי, בית-ספרי. אשר תקיים דיאלוג נטול איומים, שהוא תנאי לצמיחה אישית.
הוא הדין כמובן, במסגרת צוות המורים – לחלוק רגשות, רעיונות, מחשבות, ארועים – לתת לגיטימציה לקיום דיאלוג בכל נושא ובכל שיח.
מכאן תצמח רוח של שיתוף, הבנה ואחווה ולא מהפעלת סמכות המורה. פתיחותו של המחנך, הקשבתו, סובלנותו והדרכתו, ישולבו בדיאלוג הפתוח ויקנו הרגשה של בטחון, של רעות ושל אמון הדדי בין באי המוסד החינוכי.
חישבו – מיהו המורה אותו אתם זוכרים מתקופת לימודיכם? במה שבה את לבכם וזכרונכם? האם במידע שהקנה לכם? באופן בו הקנה? ביחס האישי שלו אליכם? במפגש חשוב שהיה לכם אתו ב-4 עינים? בקשר שנוצר בינו ובין התלמידים? – עפ"י תשובתכם תבינו מה הדבר החשוב ביותר שאנו מחפשים במורה ובמחנך. בפרט בעידן שלנו, בו הנגישות למידע כ"כ רחב ופתוח והמורה אינו עוד השליט הבלעדי על הידע.
ומספר מילים על היחס לסביבה הטבעית:
בספרו "קץ החינוך" אומר ניל פוסטמן שתפקידו של ביה"ס הוא לאפשר לתלמידים מידע וכלים, כדי שיוכלו להשתתף בדיון הבלתי פוסק ולדעת לשאול שאלות חדשות, לדון בהן ולהתווכח על הפתרונות האלטרנטיביים. "עלינו לתת את הדעת יותר ל'מה' ופחות ל'איך'". לדעתו של פוסטמן יש לחנך כיום עפ"י נראטיבים ("סיפורים"), שהראשון בהם הוא הידיעה שלכל בני האדם יש אחריות להמשך קיומו של כדור הארץ. לפיכך הרעב איננו רק בעיה סומאלית והטרור איננו בעיה ישראלית בלבד. החור באוזון ישפיע על כל אזרחי כדור הארץ ועל כולם להבין כי למרות שוני לאומי, שבטי או דתי, לכולם יש אחריות לאיכות החיים בכדור הארץ ולהמשך קיומו.
פוסטמן מניח, אפוא, כי ההתיחסות האיכפתית חורגת מן התחום של יחסי אנוש, אל ההוויה כולה. כלומר, להתיחסותנו כלפי הסביבה יש מימד ערכי, יש משמעות מוסרית.
ולכן, ככל שנתחנך לדון בכך, לחפש פתרונות אפשריים במסגרות מאפשרות ותומכות של ביה"ס, כך נפתח יחס של חשיבות ואיכפתיות לנושא.
לסיכום – על ביה"ס לסייע בגיבושה של גישה חינוכית שתתמודד עם המטרה של פיתוח יחס של איכפתיות לאדם ולסביבה, והמוסד החינוכי על צוותו ועובדיו, חייבים להיות חוד החנית ודוגמה אישית בהגשמת מטרה חשובה זו.

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

התפתחות אישית

המורה/המחנך הראוי

לפני כחודש מלאו 65 שנה לדרכו האחרונה של יאנוש קורצ'אק, שיצא בראש 192 תלמידיו ועוד 8 מבוגרים עובדי המוסד החינוכי שבראשו עמד, אל מותם במחנה ההשמדה.
כשאני חושב על מחנך גדול – הרי יאנוש קורצ'אק (הנריק גולדשמיט) הוא הדוגמה, הוא המופת.
אל בית היתומים שלו הגיעו ילדים מעולם עני וקשוח, שהביאו עמם הרבה חרדות, פחדים וחשדנות. הוא לא היפנה אותם למורי עזר, למורות טיפוליות, לפסיכולוגים או לחינוך מיוחד, אלא לקח על עצמו את המשימה להחזיר להם את אשר נגזל מהם באמצעות מה שכינה:
"אהבה פדגוגית"."אהבה פדגוגית" מושגת לפי קורצ'אק כאשר המבוגר מכובד בעיני הילדים, כאשר רמתו הרוחנית גבוהה, כאשר הוא מהווה עבורם דגם לחיקוי ונותן דוגמה אישית לכל מה שהוא מבקש מהם, כאשר הוא נמנע מלהשתמש בסמכות כפייתית, מתיחס בכבוד לילדים, מחנכם לעצמאות, מבטיח להם שמחת חיים בצד משענת והנאה בתחום האינטלקטואלי.
ועתה צא ולמד – כמה מורים כאלה היו לנו בימי חיינו? כמה מורים (אם בכלל) אנו זוכרים, אשר השפיעו על חיינו השפעה מכוננת?

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

מעוף אווזי הבר

אווזי הבר טסים במבנה V אופיני:
בחוד המבנה נמצא המנהיג, הנושא בנטל העיקרי של ההובלה.
הטיסה במבנה מקנה לכל אחד מחברי הלהקה את היתרון של הפחתת החיכוך עם האויר, וכן את האפשרות להגביה עוף בעזרת משק כנפיו של האווז שנמצא לפניו.
לכן, הטיסה במבנה זה היא יעילה ומהירה בכ- 70% יותר ממעופו של אווז בודד.
כתוצאה ממנה, גדל טווח מעופה של הלהקה והיא מסוגלת להגיע למחוזות רחוקים יותר.
כאשר סוטה אחד האווזים ממקומן הנכון במבנה, מיד הוא חש בהתגברות החיכוך בינו לבין האויר, וממהר לתקן את מסלולו אל המיקום הנכון, שיאפשר לו להנות מתנאי מעוף משופרים.

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

אני והאגו

על-פי פרויד הנפש מורכבת משלוש רשויות: סתמי – איד; אני – אגו; אני עליון – סופר אגו.
האגו מתווך בין האיד (היצרים, כמו: רעב, כעס) לבין הסופר אגו (עקרונות המוסר והנורמות החברתיות של האדם).
מכאן, ש- אגו "בריא" הוא אגו המצליח לשמור על איזון בין הדחפים הפנימיים של האדם לבין הציוויים החברתיים.

האגו הוא החלק המהווה את עיקר המודע של האדם. האדם אינו נולד עם אגו, אלא הוא מתפתח בבני האדם, תוך כדי מגע וקשר שלהם עם המציאות.
כאשר התינוק מבחין שלא כל רצונותיו באים לכלל מענה ע"י העולם הסובב אותו, כאן נוצר לראשונה האגו שלו.

האגו הוא,אפוא, הזהות הרוחנית והפיסית של האדם – המהות שלו.
כדי לדעת מיהו, על האדם בראש וראשונה לדעת לקבל את עצמו, כפי שהוא, על הכישרונות, היכולות והחולשות שבו. כך יוכל להכיר את האגו שלו – האם הוא מנופח וגורם לו לנהוג בברוטאליות ובאטימות לב, האם הוא צנוע, מרחיק אותו מקנאות, מקטנוניות וגורם לו להיות רחב לב, סולח, משחרר…

כיון שהאגו הוא החלק באישיותנו המצביע בפנינו על מי שאנחנו, על ההערכה העצמית שלנו ועל חשיבותנו, הרי כשההערכה העצמית נמוכה, האגו "תופס פיקוד" ורוצה להראות לכולם – "כמה אני שווה…" וזאת כדי לקבל חיזוקים חיצוניים (זה למשל המקרה, שכולנו בודאי נתקלנו בו – אדם שבחברה יתפוס פיקוד, ירבה לספר ולפאר את עצמו, עד שכולם יטפחו על שכמו בבחינת "אין כמוך").
לכן חשוב שהאדם יהיה מודע לעצמו ובעל הערכה עצמית לכישוריו, על סמך מעשיו ואז לא ישתלט עליו האגו והאדם לא יחפש חיזוקי סרק.

בעולם הרוחני קיימות דעות שונות באשר לאגו. יש הטוענים שצריך לבטלו, כי הוא תופעה שלילית, באשר הוא צורך כפייתי של האדם, לראות את עצמו כמיוחד ושונה מאחרים. ויש הטוענים שפשוט צריך להפחית את האגו או לבט

לקריאת המאמר
nlp

Nlp – Neuro Linguistic Programming

     
   
Nlp –  זהו בעצם תכנות מחדש של המוח, של השפה העצבית.

גישת ה- NLP פותחה בארה"ב בשנות ה-70 של המאה שעברה ככלי לשיפור המצוינות תוך התמקדות בשאלות:

– כיצד יש אנשים שמצטיינים במה שהם עושים ?
– כיצד ניתן ללמוד מאותם מצטיינים?
– כיצד ניתן לפתח מתודולוגיה אשר באמצעותהיכול כל אחד להצטיין בתחומו?

מפתחי גישת ה-  nlp – הינם שני חוקרים מאוניברסיטת "סנטה קרוז":

ד"ר ריצ'ארד בנדלר –   פסיכותרפיסט, מתמטיקאיואיש מחשבים.
ד"ר גון גרינדר       –   בלשן.

שניהם תיעדו אנשים רבים מצוינים בתחומם כמו: מילטון, אריקסון,פריץ פרלס,ומצאו תבניות חשיבה דומות שאפשרו להם להיות "יוצאי דופן" בדורם. שני החוקרים אימצו תבניות אלו ובזמן קצר נחלו הצלחה עולמית בתחום הטיפולי.
מאז משתמשים בתבניות הללו כבמתודולוגיה להצלחה בתחומיי "עץ החיים".

לקריאת המאמר