למצוא את בן/בת הזוג המתאים לי ביותר

חיפוש אהבה

בלחיצת יד

ספר בשפת הגוף:

ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף עסקית,
מגיש לכם במתנה את המדריך:  "סודות שפת הגוף"
למעלה מ – 50,000 איש כבר הורידו וקראו את המדריך הזה!

הכנס הקרוב: סודות שפת הגוף

לימודי שפת הגוף שלב א'!

מתקיים במכון מופת, צפון תל אביב.
3 שעות מרתקות שהן מבחינת צוהר לעולם המטורף של שפת הגוף.

קורס אינטרנטי בשפת הגוף - אמיר הלמר

הקורס האינטרנטי בשפת הגוף

איך לקרוא אנשים, להבין ולהשפיע!

בהנחיית:
ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף, תלמידו של פרופ' פול אקמן
זהו הקורס המקורי! הראשון והמקיף ביותר בישראל!

חיפוש אהבה

למצוא את בן/בת הזוג המתאים לי ביותר

 
       "אם הספינה של חייך טרם הגיעה אל החוף – שחה אליה" (פתגם סיני)

 
העולם בו אנו חיים – עולם טכנוקרטי, עולם התוצאות המהירות ,  עולם של נהנתנות, של אובדן משמעות החיים, של תרבות אמנותית המתבססת על פופוליזם וסיפור מיידי – איבדנו במהלך הזמן את הקשר עם "האני". אנו מחפשים את הכיבוש הבא בלי מודעות עצמית, רק למען הכיבוש.
"אולי יש משהו טוב יותר"…
האם אנו רואים ברכה בגישה זו? האם הזוגיות בעולמנו טובה יותר? מספקת יותר? האם המשפחתיות חמה ותומכת יותר?
כל מי שחשוב לו למצוא מענה לשאלות כאלו ודומותיהן, אני מציע  בחום, לקרוא את הכתוב להלן.
בדברי, אבהיר את גישתי לנושא מציאת בן/בת זוג, בעולם שכזה ואתן רמז להמשך.
לא אחת פונים אלי מתאמנים באמירה :"אני מחפש מישהי שצריכה להיות ……" , אני מזהה בהם, שעדיין אינם מוכנים לזוגיות אמיתית. וזאת, כי בזוגיות נכונה האדם שם דגש על הדברים שהוא  מביא לזוגיות ומה הם הדברים שיוכל להעניק, על מנת שהזוגיות תצמח ותשגשג.
המיקוד הוא במה שמתאים לי ביותר. ברגע שאמצא אותו, תתחיל עבודה של צמיחה וגדילה זוגית.
כיצד אדע מי מתאים לי ביותר?
לשם כך, ובמבט ארוך טווח לפיתוח ולקיום זוגיות טובה ונכונה, עלי קודם כל להתחבר לליבה האמיתית שלי, להעלות למודע את האמת שלי, על יתרונותי וחסרונותי והעיקר – לדעת לקבל את עצמי כפי שאני – את ערכי, את אמונותי ואת הערך המוסף שאני מביא לזוגיות – אותו ערך, שבלעדיו הזוגיות לא תקרום עור וגידים.
"ככל שתאזין לקולך הפנימי בנאמנות גדולה יותר, כן תיטיב לשמוע את הקולות בחוץ". (דאג המרשלד)
 
הערך המוסף  שאני מביא לזוגיות, הוא בדיוק התשובה לשאלה – מה יקרה לזוגיות הזו, שלא היה קורה, אלמלא אני הייתי 50% מהמשוואה הזו.
זו שאלה שאני שואל את עצמי וזו השאלה שבן או בת-הזוג צריך או צריכה לשאול.
המענה מזקק את התרומה הייחודית של כל אחד מבני הזוג, לזוגיות.
באמצעות הבנות אלו אצליח לזהות, האם יהיה באפשרותי להכיל את מי שמולי והאם מי שמולי יוכל או תוכל להכיל אותי, על כל רבדיי – על הצדדים הטובים והפחות טובים שלי.
למפגש הראשון  אגיע, אפוא, ממקום הכי "נקי", מבלי להזדקק לכל אותם קוסמים המציידים במשפטי מפתח ובעצות למיניהן. אגיע ללא מסכות וללא משחקי תפקידים. פי ולבי שווים.
אם למשל, אתרגש– אומר זאת…   אם משהו ימצא חן בעיני – אומר זאת…
ובן או בת הזוג למפגש, שיוקיר/תוקיר דרך זו וימצא/תמצא לנכון להתחבר אלי, אדע שבא/באה ממקום אמיתי ומקבל – וזוהי התחלה טובה.
זוגיות אשר בסיסה אמינות, יש לה עתיד לשגשג.
ובהמשך המפגש הראשון – אציע להתמקד בזרימה התקשורתית בין בני הזוג. תקשורת היא מילת מפתח לכל מערכת יחסים. היכולת לשוחח בפתיחות, ללבן נושאים, לבטא רגשות וצרכים ולשתף את בן או בת הזוג בלבטים, בקשיים ובשמחות – יכולת זו לא תסולא בפז במערכת הזוגית, ואפשר לעמוד עליה כבר בפגישה הראשונה.
אם מתקיימת בפגישה זו שיחה פתוחה על השקפות, תפיסות, סדרי עדיפויות, אמונות – בנושאים שונים ואנחנו נוכחים לדעת שקיימת התאמה די גבוהה בינינו, יש מקום להמשיך הלאה.
כאן המקום לשים לב למה שקורה אם אין הסכמה לגבי נושא מסוים. האם הוא יטואטא מתחת לפני השטח על-ידי בן/בת הזוג, האם תהיה התעקשות, או האם תהיה נכונות לבחון את הענין מזוויות שונות, להסתכל דרך משקפיים אחרות…
נכון, שזו רק פגישה ראשונה ולכן נווכח אולי רק בניצנים של דרכי התנהגות, אך כדאי לשים לב…
 
 
ובהמשך…
 
זוגיות משולה לעץ, שחשיבות רבה לשורשיו. אם נמשיך במטאפורת העץ, הרי שהשורשים הם: הערכים, האמונות והחוזקות של כל אחד מבני הזוג. ביחד הם בונים את החזון המשותף, המהווה את גזעהעץ.
טיפוח הקשר הזוגי, כמוהו כהשקייה ודישון, המביאים את העץ ללבלוב ולפריחה ואת בני-הזוג להגשמה בכל תחומי החיים.
"ערכים לבני-אדם הם כמו שורשים לעצים. ללא שורשים, עצים נופלים ברוחות סער עזות. ללא ערכים, בני אדם נופלים, כשמכים בהם משברי הקיום". (קרלוס ריילס, פילוסוף ספרדי).
אהבתם את המאמר,
רוצים להמשיך להתפתח,
ריכשו עוד היום את מארז ספרי המגלור להצלחה:
https://bodylanguage.ravpage.co.il/migdalor

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

התפתחות אישית

גילגולו של המנון

בשלהי המאה ה-19 סיגלה לעצמה כל מושבה בארץ ישראל את השיר שלה: "משאת נפשי" מאת מרדכי צבי מאנה בחדרה, "חושו אחים, חושו" מאת ר' יחיאל מיכל פינס והבילויים בגדרה, "האח, ראשון לציון" מאת אריה ליפא שליט בראשון לציון. מושבות שטרם סיגלו לעצמן שיר עברי משלהן השתמשו בינתיים ב"משמר הירדן". לדעת רבים ביישוב היהודי המתחדש עתיד היה דווקא שיר זה, שחובר אף הוא על ידי אימבר, להיהפך להמנון באחד הימים.

בשנת 1886 קיבל שמואל כהן, פעיל מעולי רומניה, מידי אחיו את קובץ השירים "ברקאי" מאת אימבר שנוספה לו הקדשת המשורר. כהן דפדף בחוברת שנדפסה בירושלים קצת לפני כן ונתפס לשיר "תקוותנו", מפני שמצא בבית התשיעי שתי שורות שדיברו אל ליבו: "רק עם אחרון היהודי גם אחרית תקוותנו". כהן, שהיה גם זמר חובב, התקין לשיר נעימה של זמר שהכיר מילדותו בשם "אויס צ'יא", אודות המולדבים המאיצים בשווריהם בעת החריש . נעימה זו דומה בחלקה הראשון ל"מולדבה" (או "ולטאבה"), אחד הפרקים ביצירה "מולדתי" מאת בדז'יך סמטנה, ומשום כך יש הסבורים כי המלחין הבוהמי שאב אף הוא השראה מזמר עממי זה .

את ניסיון ההלחנה הראשון, אגב, יזם ישראל בלקינד מראשון לציון. בשנת 1882 הוא מסר את מילות השיר ללאון איגלי, מוזיקאי מחונן ואחד משליחיו של הברון רוטשילד לזכרון יעקב. אגלי התקין לחן נפרד לכל אחד מתשעת הבתים המקוריים בשיר. אך ריבוי המנגינות הקשה על השירה, ובסופו של דבר נגנזה הלחנתו.

רחובות שחסרה שיר משלה אימצה את "תקוותנו" אל חיקה, אך במושבות האחרות לא נתנו את הדעת על המילים ולא על המנגינה. "תקוותנו" הפך שיר פופולרי בתפוצות בטרם הושר בפי רבים בציון. היה זה דוד שוב מראש פינה, בעל הקול הערב, שהביא אותו ראשונה לידיעת הקהילות היהודיות בגולה. חזן מברסלאו בשם פרידלנד התקין תווים למנגינה, וכך "תקוותנו" יצא לאור מחדש בחו"ל בשנת 1895 בקובץ שנקרא "ארבע מנגינות סוריות". אותה שנה יצא השיר בארץ ישראל בשנית, ונכלל באסופה "שירי עם ציון", שליקט ממשה מאירוביץ'. השם "תקוותנו" הוחלף אז לראשונה בשם "התקווה", אם כי השם "עוד לא אבדה" דבק אף הוא בשיר באותם ימים, וכך נקרא בכנסים ציוניים.

בשנת 1898 הוצע בביטאון התנועה הציונית "די וולט" פרס בן 500 פרנק, תרומתו של יונה קרמנצקי, עבור מי שיציע המנון עברי ואשר ייבחר, אולם אף שיר לא נמצא מתאים דיו. בקונגרס הציוני הרביעי שוב נדברו בדבר המנון אך לא עשו דבר. לקראת הקונגרס החמישי הציע אימבר את "התקווה" להרצל, אך נדחה. בשנת 1903, בקונגרס הציוני השישי שעסק בתוכנית אוגנדה, הושרה "התקווה" בשירה אדירה, בגלל צירוף המי

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

סוכות

השאלה שנשאלת לשנה החדשה: אלו דמויות הקיימות בכם הייתם רוצים להזמין ולתת להם  מקום דומיננטי יותר בחייכם בשנה הקרובה?

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

חזון של הרצל

"יום הרצל" חל ב-י' באייר, יום הולדתו של הרצל והוא יום זיכרון ממלכתי.
הפרשנות סביב מורשת הרצל אינה אחידה ובכל-זאת גדולתה בכך שכמעט כל הזרמים הפוליטיים בישראל, מוצאים בה חלקים לרוחם. על זה נאמר – כל אחד וההרצל שלו.
הרצל הוכיח כי "חלום ומעשה אינם שונים כל-כך, כפי שנוטים לחשוב, כי כל מעשי אדם בחלום יסודם וגם אחריתם חלום" (הרצל ב"אלטנוילנד").

חזונו של הרצל הוגשם והעם היהודי שב לארצו. המציאות השוררת כיום בישראל, עלתה ללא ספק על דמיונו של הרצל. כך כפי שההישגים עצומים, כולנו יודעים שהקשיים עצומים לא פחות, מבית ומחוץ.

בשובו מהקונגרס הציוני הראשון שכינס בבאזל בשנת 1897, כתב הרצל ביומנו:
"אם אמצה את קונגרס באזל בדיבור אחד – שאזהר שלא להגותו ברבים – הריהו זה:
                                 

בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים.
אם אומר זאת היום בקול, יענה לי צחוק כללי.
אולי בעוד חמש שנים, ובודאי בעוד חמישים שנה,
יודו בכל כולם".

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

מגן דוד – מקורו של הסמל

מגן דוד הוא הקסגרמה,כוכב בעל שישה קודקודים, שבו שני משולשים שווי צלעות מונחים זה על זה, העליון חודו כלפי מעלה, והתחתון חודו כלפי מטה, ויוצרים מבנה של שישה משולשים שווי צלעות המחוברים לצלעות משושה. מגן הדוד הינו אחת מהצורות השימושיות בהיכרות ראשונה של תלמידים בבית הספר היסודי ובתיכון עם כללי הטריגונומטריה, ומאפשר בקלות להדגים אלמנטים כגון דמיון משולשים, חפיפת משולשים, יחסים בין זוויות וצלעות. במרחב אוקלידי ניתן להגדיר מגן דוד כללי כך, שני משולשים חופפים, המקיימים את התנאים הבאים:
אף אחד מהם אינו מכיל קודקוד של האחר. השטח החופף ביניהם בצורת משושה .

צורת מגן דוד מופיעה בתרבויות המזרח הרחוק לפני אלפי שנים. היא אופיינית גם לתרבות המוסלמית הממלוכית. הסמל הופיע לראשונה בהקשר יהודי כבר בתקופת הברזל, במאה השביעית לפני הספירה בחותם יהודי שנמצא בצידון. כמו כן הוא הופיע במספר בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל בתקופת הבית השני ואחריה, אך נראה שללא כל משמעות מיוחדת שכן הוא הופיע לצד חותם שלמה (כוכב מחומש) וצלב קרס.

השם "מגן-דוד" מוזכר לראשונה במקורותינו בתלמוד הבבלי כשם של ברכה "ברוך אתה ה' מגן דוד" (פסחים קי"ז, ע"ב).

הזיהוי של מגן דוד עם היהדות החל בימי הביניים. בשנת 1354 העניק הקיסר קארל הרביעי ליהודי פראג את הזכות להרים דגל. היהודים בחרו בסמל של מגן דוד.
מהמאה ה-19 נפוץ הסמל מגן דוד גם בחותמות של יהודים ועל פרוכות של ארונות קודש.

מגן דוד בקבלה

העדות הקדומה ביותר לסמל בספרות היהודית מופיעה בספרו של החכם הקראי יהודה בן אליהו הדסי במאה ה-12 בספרו אשכול הכופר. בפרק רמ"ב הוא מוקיע את מעשי האנשים בעם שהפכו את סמל מגן הדוד לפולחן: "ומלאכים שבעה לפני המזוזה נכתבים, מיכאל וגבריאל …וכו' ה' ישמרך וסימן זה הנקרא מגן דוד כתוב בכל מלאך ובסוף המזוזה…". אם כן, באותה תקופה היה זה סמל מיסטי על קמיעות. על רבים היה מקובל שזהו האזכור הראשון של המושג "מגן דוד", אך חוקר הקבלה גרשם שלום קבע כי קדם לו פירוש לספר המאגי "האלף-בית של המלאך מטטרון", שנתחבר בתקופת הגאונים.

לקריאת המאמר