עיוותי חשיבה – distortion

עיוותי חשיבה

בלחיצת יד

ספר בשפת הגוף:

ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף עסקית,
מגיש לכם במתנה את המדריך:  "סודות שפת הגוף"
למעלה מ – 50,000 איש כבר הורידו וקראו את המדריך הזה!

הכנס הקרוב: סודות שפת הגוף

לימודי שפת הגוף שלב א'!

מתקיים במכון מופת, צפון תל אביב.
3 שעות מרתקות שהן מבחינת צוהר לעולם המטורף של שפת הגוף.

קורס אינטרנטי בשפת הגוף - אמיר הלמר

הקורס האינטרנטי בשפת הגוף

איך לקרוא אנשים, להבין ולהשפיע!

בהנחיית:
ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף, תלמידו של פרופ' פול אקמן
זהו הקורס המקורי! הראשון והמקיף ביותר בישראל!

עיוותי חשיבה

עיוותי חשיבה – distortion

במודלים הנזכרים, דיברתי על אירועים חיצוניים לנו, אשר מעוררים סוגים שונים של רגשות, וגורמים לנו לפעול על פי הדפוסים המוכרים לנו. והיכולת שלנו לבחור כיצד להגיב ובהתאם לכך ליצור את התוצאה הרצויה לנו.
כמפורט להלן:
מודל אפרת כולל 4 שלבים
 §         א – אירוע
§         פ – פירוש
§         ר – רגש הנגזר מתוך הפירוש
§         ת – תגובה הנגזרת מהרגש.
       והתוצאה הנגזרת מהתגובה.
 
למשל: בדוגמא ממודל אפרת,דיברנו  על אותו עובד שלא ביצע את אחת מהמטלות שלו. אזי במקום להתעצבן על כך , ולקפוץ למסקנות, על מנהלו לבצע בדיקה על העובדות גם אם נראות ברורות מאליהן. במקרה שלנו העובד בחר לבצע מכירות ולהכניס כסף לעסק ולכן לא סיים את מכסת הטלפונים היומית שלו.
עקרון 90/10
 
10% מחייך מורכבים מהקורה לך. 90% מחייך מורכבים מדרך תגובתך.
לרב אין לנו שליטה על 10% מהקורה לנו, אתה קובע את 90% הנותרים. כיצד? על-ידי תגובתך.
למשל:איך אתה מגיב אם מישהו "חותך" אותך בכביש? האם אתה מאבד את קור רוחך? האם אתה הולם בחימה בהגה הכח? האם אתה מקלל? האם לחץ הדם שלך מזנק מעלה מעלה כמו טיל? תנסה להתנגש בהם? למי איכפת אם תאחר לפגישה או למקום עבודתך בעשר דקות? למה לתת לנהגים גרועים לקלקל את נהיגתך?
אם נשנה את המחשבה הרגש ישתנה בהתאם. לא עוד קורבנות של רגשותינו, אלא, מהיום
ניהול עולם הרגש שלנו.
 
סוגי  עיוותים קוגניטיביים נפוצים ( על פי תורת ה – nlp  ועל פי אהרון בק )
 
1. דיכוטומיה –  הכל או לא כלום: ראייה קיצונית של מצבים, שחור או לבן. ללא אמצע
                     חשיבותם של דברים הקורים בחיים הינם מרובים מאוד או פחותים מאוד.
2. ראיית שחורות – התמקדות ברע. באפשרות הגרועה במצבים הקורים אותנו גם אם הסיכויים
                             הינם קלושים שאכן רק הרע יתרחש.
3. היקש רגשי – תחושה חזקה וביטוי חיצוני לאשרור התחושה.למשל:  " אני מרגיש אדיוט, משמע אני אדיוט".
4. פרסונליזציה – לקיחת אשמה על מצבים גם אם אינם בגדר אחריותינו.
5. הצמדת תוויות – שגיאה או מעידה והקשה מכך על התחום כולו.למשל: " נכשלתי מבחן בחשבון – אני לא
                            טוב בחשבון".
6. הכללת יתר – הקשה ממקרה או מקרים בודדים על מקרה או מקרים עתידיים. ניתן לבדוק זאת באמרות
                        כמו : " אף פעם…", "תמיד…", " בכל פעם מחדש…".
המפתח לשינוי הוא במודעות למצבים הללו.
לאחר מכן אימון אישי הנוגע בהגדרות של: מיקוד, קנה מידה, דרכי חשיבה, דרכי התנהגות, ראיה ועמדה מאוזנת,תוצאות חלופיות, ותוצאות רצויות.

 

אהבתם את המאמר,
רוצים להמשיך להתפתח,
ריכשו עוד היום את מארז ספרי המגלור להצלחה:
https://bodylanguage.ravpage.co.il/migdalor

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

התפתחות אישית

גילגולו של המנון

בשלהי המאה ה-19 סיגלה לעצמה כל מושבה בארץ ישראל את השיר שלה: "משאת נפשי" מאת מרדכי צבי מאנה בחדרה, "חושו אחים, חושו" מאת ר' יחיאל מיכל פינס והבילויים בגדרה, "האח, ראשון לציון" מאת אריה ליפא שליט בראשון לציון. מושבות שטרם סיגלו לעצמן שיר עברי משלהן השתמשו בינתיים ב"משמר הירדן". לדעת רבים ביישוב היהודי המתחדש עתיד היה דווקא שיר זה, שחובר אף הוא על ידי אימבר, להיהפך להמנון באחד הימים.

בשנת 1886 קיבל שמואל כהן, פעיל מעולי רומניה, מידי אחיו את קובץ השירים "ברקאי" מאת אימבר שנוספה לו הקדשת המשורר. כהן דפדף בחוברת שנדפסה בירושלים קצת לפני כן ונתפס לשיר "תקוותנו", מפני שמצא בבית התשיעי שתי שורות שדיברו אל ליבו: "רק עם אחרון היהודי גם אחרית תקוותנו". כהן, שהיה גם זמר חובב, התקין לשיר נעימה של זמר שהכיר מילדותו בשם "אויס צ'יא", אודות המולדבים המאיצים בשווריהם בעת החריש . נעימה זו דומה בחלקה הראשון ל"מולדבה" (או "ולטאבה"), אחד הפרקים ביצירה "מולדתי" מאת בדז'יך סמטנה, ומשום כך יש הסבורים כי המלחין הבוהמי שאב אף הוא השראה מזמר עממי זה .

את ניסיון ההלחנה הראשון, אגב, יזם ישראל בלקינד מראשון לציון. בשנת 1882 הוא מסר את מילות השיר ללאון איגלי, מוזיקאי מחונן ואחד משליחיו של הברון רוטשילד לזכרון יעקב. אגלי התקין לחן נפרד לכל אחד מתשעת הבתים המקוריים בשיר. אך ריבוי המנגינות הקשה על השירה, ובסופו של דבר נגנזה הלחנתו.

רחובות שחסרה שיר משלה אימצה את "תקוותנו" אל חיקה, אך במושבות האחרות לא נתנו את הדעת על המילים ולא על המנגינה. "תקוותנו" הפך שיר פופולרי בתפוצות בטרם הושר בפי רבים בציון. היה זה דוד שוב מראש פינה, בעל הקול הערב, שהביא אותו ראשונה לידיעת הקהילות היהודיות בגולה. חזן מברסלאו בשם פרידלנד התקין תווים למנגינה, וכך "תקוותנו" יצא לאור מחדש בחו"ל בשנת 1895 בקובץ שנקרא "ארבע מנגינות סוריות". אותה שנה יצא השיר בארץ ישראל בשנית, ונכלל באסופה "שירי עם ציון", שליקט ממשה מאירוביץ'. השם "תקוותנו" הוחלף אז לראשונה בשם "התקווה", אם כי השם "עוד לא אבדה" דבק אף הוא בשיר באותם ימים, וכך נקרא בכנסים ציוניים.

בשנת 1898 הוצע בביטאון התנועה הציונית "די וולט" פרס בן 500 פרנק, תרומתו של יונה קרמנצקי, עבור מי שיציע המנון עברי ואשר ייבחר, אולם אף שיר לא נמצא מתאים דיו. בקונגרס הציוני הרביעי שוב נדברו בדבר המנון אך לא עשו דבר. לקראת הקונגרס החמישי הציע אימבר את "התקווה" להרצל, אך נדחה. בשנת 1903, בקונגרס הציוני השישי שעסק בתוכנית אוגנדה, הושרה "התקווה" בשירה אדירה, בגלל צירוף המי

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

למצוא את בן/בת הזוג המתאים לי ביותר

 
                                                                         
העולם בו אנו חיים – עולם טכנוקרטי, עולם התוצאות המהירות ,  עולם של נהנתנות, של אובדן משמעות החיים, של תרבות אמנותית המתבססת על פופוליזם וסיפור מיידי – איבדנו במהלך הזמן את הקשר עם "האני". אנו מחפשים את הכיבוש הבא בלי מודעות עצמית, רק למען הכיבוש.
"אולי יש משהו טוב יותר"…    
האם אנו רואים ברכה בגישה זו? האם הזוגיות בעולמנו טובה יותר? מספקת יותר? האם המשפחתיות חמה ותומכת יותר?
כל מי שחשוב לו למצוא מענה לשאלות כאלו ודומותיהן, אני מציע  בחום, לקרוא את הכתוב להלן.
                    

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

לחצים בעבודה

עבודה היא ערך מרכזי בחיינו, לכן כל איום עליה גורם לתחושות לחץ וחרדה.
לפי מחקרים בארץ ובעולם, כ-30% מהעובדים מדווחים על לחץ ממקור תעסוקתי כגורם מרכזי לתחושות של מתח ודחק נפשי בחיים. ("ידיעות אחרונות", "רק בריאות" 2.12.07)
                
מקום העבודה בעולם המודרני וההשגי, הוא, כאמור, מקור בלתי פוסק ללחצים. הוא אינו עוד אותו מקום בטוח כפי שהיה בעבר – יש בו אי ודאות וחוסר בטחון כלכלי. שעות עבודה רבות, אחריות כבדה, דרישות גבוהות מצד הממונים התובעניים. "השורה התחתונה" היא החשובה. השאלה המקובלת על הממונים היא:  מה מבחן התוצאה? הקשיים, הדרך, לא תמיד מעניינים את הממונים.
גם שינויים ארגוניים, המוכנסים חדשות לבקרים בעידן שלנו, כדי לשפר את העבודה ולייעלה, מעוררים תחושות לחץ רבות, שכן הבלתי מוכר נתפס כמאיים.
 

לקריאת המאמר