שנינו יחד תחת מטריה אחת…

אהבה וזוגיות

בלחיצת יד

ספר בשפת הגוף:

ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף עסקית,
מגיש לכם במתנה את המדריך:  "סודות שפת הגוף"
למעלה מ – 50,000 איש כבר הורידו וקראו את המדריך הזה!

הכנס הקרוב: סודות שפת הגוף

לימודי שפת הגוף שלב א'!

מתקיים במכון מופת, צפון תל אביב.
3 שעות מרתקות שהן מבחינת צוהר לעולם המטורף של שפת הגוף.

קורס אינטרנטי בשפת הגוף - אמיר הלמר

הקורס האינטרנטי בשפת הגוף

איך לקרוא אנשים, להבין ולהשפיע!

בהנחיית:
ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף, תלמידו של פרופ' פול אקמן
זהו הקורס המקורי! הראשון והמקיף ביותר בישראל!

אהבה וזוגיות

שנינו יחד תחת מטריה אחת…

 
"שנינו יחד תחת מטריה אחת,
שנינו מדלגים על כל השלוליות..." (נעמי שמר)
הזוגיות במיטבה – האין זאת?
מובן שהמטאפורה באה כאן לעזרתנו: שנינו יחד – אני ואתה או אני ואת, תחת מטריה אחת – תחת סוכך משותף, המגן על שנינו מפני כל פגע. ומהו סוכך זה? מהי מטריה זו?
המטריה מסמלת את מערכת הערכים שלנו, את האמונות שלנו, את סדרי העדיפויות שלנו, שגיבשנו ביחד.
ובהמשך – שנינו מדלגים על כל השלוליות… דהיינו: עוברים את כל המהמורות שבדרך, את מהמורות החיים – כאשר ההדגשה היא שוב על שנינו יחד מול כל הקשיים, אנו עומדים בהם (או מדלגים) בהצלחה.
אחר שהבאתי את הזוגיות במיטבה, אני שואל: האמנם?
הייתכן ששני אנשים שונים יתאימו זה לזה ויגיעו להבנה מוחלטת בחייהם? הייתכן שלשני בני זוג תהיה מערכת ערכים ומערכת אמונות זהה, שיראו את העולם דרך אותם המשקפיים?
ואולי אחד מבני הזוג הוא דומיננטי ובן הזוג השני מוותר על חלק מזהותו הייחודית למען הקשר הזוגי?
או אולי שני בני הזוג עושים ויתורים כאלה ואחרים על עצמיותם, על זהותם הייחודית ובלבד שהזוגיות שלהם לא תפגע?
מה קורה לויתורים האלו ולהקרבה הזו, כאשר עם השנים הזוגיות מתרופפת מסיבות שונות?
האם משתלטת הרגשה של החמצה, של חוסר סיפוק, של חוסר הגשמה, על אחד מבני הזוג או על שניהם?
איך מדלגים על פני משברים כאלה?
אני מציע לנסות מראש לא להגיע למצב כזה.
אני מציע להתחיל את המסע לעבר הזוגיות בצעד גדול של אמת פנימית.
אני מציע שכל אחד מבני הזוג יתחיל במודעות אישית – מודעות לעצמו, לרצונותיו, לצרכיו, לקשייו ולהצלחותיו, ילמד לקבל את עצמו ולהיות שלם עם עצמו ועם מערכת היחסים הפנימית שלו.
ורק אז יביא כל אחד מבני הזוג לזוגיות – בפתיחות ובנאמנות – את עמדותיו, את אמונותיו, את ערכיו, את סדר עדיפויותיו, את חוזקותיו ואת חולשותיו.
כל אחד מבני הזוג יחדד כך את יחודיותו. כל אחד יהיה נאמן לעצמו.
רק מכאן יצמח הביחד והנאמנות תהיה ליחיד וליחד.
היחודיות של כל אחד מבני הזוג תהיה מקור העוצמה של הזוגיות. היא תאפשר הענקה הדדית, היא תאפשר לאהבה לפרוח ולא לכבול, כדברי המשורר:
…"שימו מרחבים בזה היחד
ותנו לרוח השמים לחולל בינותיכם.
אהבו זה את זו, אך אל תכבלו את האהבה –
ותהי ים הומה בין חופי נשמותיכם".
…"זמרו וחוללו יחדיו ויגיל לבבכם
אך תנו ויהא כל אחד לעצמו,
כמיתרי הנבל שלעצמם הם גם בנגנם יחדיו"…
                 "הנביא" – ג'ובראן חליל ג'ובראן
כך יוכל כל אחד מבני הזוג לצמוח, להתפתח, להגשים את עצמו, תוך שאחד משלים השני, תוך גיבוש מטרות משותפות וסלילת דרך חיים משותפת.
שותפות כזו עשויה לפתוח אפשרויות חדשות בבחינת השלם גדול מסך חלקיו.
ורק אז, כפי שנעמי שמר מסיימת את שירה:
"החיים יפים, כדאי לכם לחיות!"
אהבתם את המאמר,
רוצים להמשיך להתפתח,
ריכשו עוד היום את מארז ספרי המגלור להצלחה:
https://bodylanguage.ravpage.co.il/migdalor

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

התפתחות אישית

ניתוח – swot

ניתוח SWOT הינה שיטה לבחינת יכולת העסק לייצר יתרון תחרותי בסביבה שבה הוא פועל (שוק/תעשייה).
השיטה מנתחת את הסביבה הפנימית והחיצונית של הארגון, ועל בסיס הניתוחים מעריכה את סיכוייו של הארגון להצליח.
השם SWOT הוא ראשי תיבות של המאפיינים הנבחנים.

חוזק         Strength        S
חולשות     Weaknesses       W
הזדמנויות  Opportunities       O
איומים       Threats       T  

מודל ה swot מחולק לשתי קטגוריות עיקריות:
סביבה פנימית  וסביבה חיצונית.

סביבה פנימית = חוזקות וחולשות

חוזקות (Strengths): כוללות – משאבים ייחודיים של הארגון, ידע ייחודי ויכולות של הארגון.
כגון: הון, בידול, פריסה ארצית.
השאלות שהארגון צריך לשאול:במה הארגון חזק?מה הייחוד של הארגון? מה המשאב הייחודי של הארגון?
איזה ידע ייחודי קיים לארגון המבדיל אותו ממתחריו?

חולשות (Weaknesses): הגורמים המביאים לנחיתות הארגון ביחס לסביבה החיצונית ומונעים ממנו ליצור יתרון תחרותי.
למשל, אסטרטגיה מיושנת תמנע מהארגון לבצע שינויים דרושים כדי לנצל הזדמנויות בהווה.
תחלופה גבוהה, הון נמוך, פריסה נמוכה.
הארגון צריך לשאול את עצמו מהן הנקודות החל

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

גילגולו של המנון

בשלהי המאה ה-19 סיגלה לעצמה כל מושבה בארץ ישראל את השיר שלה: "משאת נפשי" מאת מרדכי צבי מאנה בחדרה, "חושו אחים, חושו" מאת ר' יחיאל מיכל פינס והבילויים בגדרה, "האח, ראשון לציון" מאת אריה ליפא שליט בראשון לציון. מושבות שטרם סיגלו לעצמן שיר עברי משלהן השתמשו בינתיים ב"משמר הירדן". לדעת רבים ביישוב היהודי המתחדש עתיד היה דווקא שיר זה, שחובר אף הוא על ידי אימבר, להיהפך להמנון באחד הימים.

בשנת 1886 קיבל שמואל כהן, פעיל מעולי רומניה, מידי אחיו את קובץ השירים "ברקאי" מאת אימבר שנוספה לו הקדשת המשורר. כהן דפדף בחוברת שנדפסה בירושלים קצת לפני כן ונתפס לשיר "תקוותנו", מפני שמצא בבית התשיעי שתי שורות שדיברו אל ליבו: "רק עם אחרון היהודי גם אחרית תקוותנו". כהן, שהיה גם זמר חובב, התקין לשיר נעימה של זמר שהכיר מילדותו בשם "אויס צ'יא", אודות המולדבים המאיצים בשווריהם בעת החריש . נעימה זו דומה בחלקה הראשון ל"מולדבה" (או "ולטאבה"), אחד הפרקים ביצירה "מולדתי" מאת בדז'יך סמטנה, ומשום כך יש הסבורים כי המלחין הבוהמי שאב אף הוא השראה מזמר עממי זה .

את ניסיון ההלחנה הראשון, אגב, יזם ישראל בלקינד מראשון לציון. בשנת 1882 הוא מסר את מילות השיר ללאון איגלי, מוזיקאי מחונן ואחד משליחיו של הברון רוטשילד לזכרון יעקב. אגלי התקין לחן נפרד לכל אחד מתשעת הבתים המקוריים בשיר. אך ריבוי המנגינות הקשה על השירה, ובסופו של דבר נגנזה הלחנתו.

רחובות שחסרה שיר משלה אימצה את "תקוותנו" אל חיקה, אך במושבות האחרות לא נתנו את הדעת על המילים ולא על המנגינה. "תקוותנו" הפך שיר פופולרי בתפוצות בטרם הושר בפי רבים בציון. היה זה דוד שוב מראש פינה, בעל הקול הערב, שהביא אותו ראשונה לידיעת הקהילות היהודיות בגולה. חזן מברסלאו בשם פרידלנד התקין תווים למנגינה, וכך "תקוותנו" יצא לאור מחדש בחו"ל בשנת 1895 בקובץ שנקרא "ארבע מנגינות סוריות". אותה שנה יצא השיר בארץ ישראל בשנית, ונכלל באסופה "שירי עם ציון", שליקט ממשה מאירוביץ'. השם "תקוותנו" הוחלף אז לראשונה בשם "התקווה", אם כי השם "עוד לא אבדה" דבק אף הוא בשיר באותם ימים, וכך נקרא בכנסים ציוניים.

בשנת 1898 הוצע בביטאון התנועה הציונית "די וולט" פרס בן 500 פרנק, תרומתו של יונה קרמנצקי, עבור מי שיציע המנון עברי ואשר ייבחר, אולם אף שיר לא נמצא מתאים דיו. בקונגרס הציוני הרביעי שוב נדברו בדבר המנון אך לא עשו דבר. לקראת הקונגרס החמישי הציע אימבר את "התקווה" להרצל, אך נדחה. בשנת 1903, בקונגרס הציוני השישי שעסק בתוכנית אוגנדה, הושרה "התקווה" בשירה אדירה, בגלל צירוף המי

לקריאת המאמר