1.      צוות שהגדיר מטרות ויעדים שברורים על כל הצוות. 
2.      צוות שיצר סטנדרטים גבוהים לביצוע עבור עצמו (ולא עבור המנהל).
3.      מאפשר לחברים שלא להסכים זה עם זה ויש לו היכולת לפתור קונפליקטים בתוך הצוות. 
4.      לומד משגיאות העבר על מנת להיות טוב יותר בעתיד. 
5.      מקבל החלטות על פי הסכמה של חברי הצוות, לאחר בדיקה יסודית של כל האלטרנטיבות. 
6.      חש אחדות קבוצתית. 
7.      חש כי הצוות הינו יותר מאשר סך כל איבריו. 
8.      מפתח אווירת עבודה נוחה בה מעורבים חברי הצוות. 
9.      חברי הצוות מקשיבים ונותנים משוב זה לזה. 
10.    חברי הצוות נותנים ביקורת בונה זה לזה. 
11.    ניתן להביע רעיונות באופן מלא , חופשי , וללא חשש.
12.    מכיר בתרומתו הייחודית של כל חבר צוות. 
13.    חברי הצוות מגישים עזרה זה לזה על מנת להגיע למטרות הצוות ולמטרות האישיות של חבר. 
14.    נותן ערך גבוה לדרכים יצירתיות לפתרון בעיות. 
15.    חברי הצוות יכולים לשכנע זה את זה ומפגינים גמישות כאשר יש צורך.

 
פעמים רבות מגיעים אלי זוגות בתחום אימון אישי, כאשר הבעיה המציקה ביותר היא עבודתו מרובת השעות של הגבר. 
                               
חיי העבודה בימינו מאד תובעניים. אנשים השואפים לקריירה, משקיעים בעבודה את מרבית שעות היום וברור שהדבר בא על חשבון משהו.
משפחה וקריירה נתפסים כשני עולמות המצויים בקונפליקט מתמיד.
השאלה החוזרת ונשאלת היא: איך בונים קריירה מצליחה בעולם תובעני כשלנו ויחד עם זה מטפחים ומשקיעים בזוגיות, במשפחה ובילדים? איך מוצאים את שביל הזהב בין קריירה, זוגיות ומשפחה? איך רואים בקריירה ובמשפחה גורמים משלימים זה את זה?

צעד ראשון, כמו שאני אומר תמיד – מודעות למצב. להסתכל למציאות בעיניים: מה קורה במשפחה שלנו? מהם הצרכים של כל אחד מבני המשפחה? מה בא על סיפוקו ומה לא? וכו'.

צעד שני – דיאלוג פתוח. לשים הכול על השולחן. להעלות את הערכים החשובים לנו במשפחה, את העקרונות לאורם אנו רוצים לחיות ועפ"י מפה זו לרשום את סדר העדיפויות שלנו, כך שנקבל תמונה מאוזנת של חיינו.
ובתמונה כזו – אם האישה טוענת כנגד שעות עבודה רבות של הבעל – יש לבדוק מה בעצם מסתתר מאחורי טענה זו? מה נפגע משעות עבודתו הממושכות?
האם הטיפול בילדים? האם הקשר המשפחתי? האם חיי התרבות והבידור? האם הטיפול בבית (ניקיון, תחזוקה)?
לכל השאלות הללו מנסים ביחד לתת מענה, תוך שמירה על האינטרסים האישיים של כל אחד מבני המשפחה בשילוב עם האינטרסים המשותפים.

אתן דוגמה לכל טיעון:
לגבי הטיפול בילדים – מוצע לקבוע זמנים קצובים מדי יום, שיהיו קודש לקשר עם הילדים – שיחה, משחק, טיול (ללא טלפונים וללא עיסוקים אחרים).
לגבי קשר משפחתי – לקבוע לפחות פעם בשבוע ארוחה משותפת ופעם בשבוע בילוי משפחתי משותף.
לגבי בילוי זוגי – לצאת אחת לשבוע ביום קבוע לב

בין שאר המחשבות, ההרהורים, הזיכרונות, אני מציע לכל אחד להרכיב את "משקפי העצמאות" האישיים שלו ולחשוב

בכוחנו לשנות את "הפור" שאנו חושבים שהגורל הטיל עלינו.
אל לנו לקבל את גורלנו כגזרה משמיים, גם אם הלכנו לגרפולוג ונמורלוג ולקוראים בקפה למיניהם.